באדיבות מגזין עיתון חי מבית מוטו תקשורת
www.ifeel.co.il/haimag
מעטות הן המדינות שבהן חתול שחור מסמל קדושה, מזל טוב ואפילו תכונות אלוהיות. האלה המצרית בסטט, אלת האש, הבית והנשים ההרות, יוצגה כאישה בעלת ראש חתול. לאלה זו תשע נשמות (איך לא...) ובמסגרת תפקידה, כראוי לחתולים, היא גם מגנה על הבית מפני נחשים ורוחות רעות. מעטות הן המדינות שבהן נחשים הם סימן לעצמה וכוח ושבהן הנמייה נחשבת כחיית מחמד - מצרים היא אחת מהן. אלים מצריים רבים קיבלו דמות של בעלי חיים כאלו ואחרים - אל האור המצרי לדוגמה מגולם בדמות נץ. המצרים הקדמונים האמינו כי אליליהם מקבלים את דמותם של בעלי החיים, ולכן, בלא מעט מקומות נמצאו בעלי חיים חנוטים בדומה לחניטה של האדם. ידועים גם בתי קברות של חתולים ועופות שלהם היה מעמד מיוחד בקרב המצרים הקדומים. בתי קברות אלה כוללים מיליוני מומיות שונות של בעלי חיים.
עולם מופלא
רפובליקת מצרים הערבית היא מדינה השוכנת בפינה הצפונית=מזרחית של אפריקה, בצפונה חוף הים התיכון ובמזרחה הים האדום (ים סוף). בצפון=מזרח היא גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודאן. מצרים היא המדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה. על אף שטחה הגדול - 1,001,450 קמ"ר - כמעט כל האוכלוסייה שבה מרוכזת בעמק הנילוס שנמצא במרכזה וזורם ביבשת אפריקה, שכן רוב שטח זה הוא מדבר שומם - מדבר סהרה - המדבר הגדול בעולם.
אבל מה שהיה בעבר, כבר איננו עוד - כיום רוב חיות הבר שהמצרים הקדומים סגדו להן אינן קיימות. המזל הוא שלמרות היעלמותן, הצצה לעולם החי של מצרים כיום עדיין חושפת עולם מגוון - במצרים חיים מגוון יונקים, מכרסמים ועטלפים, עקרבים ודו-חיים, יותר מ- 400 מיני ציפורים (שני מיליון ציפורים עוברות מעל מצרים במסלול הנדודים השנתי שלה), יותר מ- 30 מיני נחשים - עולם חי מרשים ומופלא. ובל נשכח את הגמלים והחמורים המבויתים שהם בעלי החיים הנפוצים ביותר במדינה.
את עולם החי של מצרים אפשר לחלק לשלושה חלקים. עולם החי לאורך הנילוס, עולם החי של ים סוף ועולם החי של מדבר סהרה. שלושה אזורים אשר ביניהם קיים שוני פאונסטי רב.
החיים באזור הנילוס
סמל הפאונה של אזור הנילוס הוא אחד המינים המקושרים באופן ההדוק ביותר למצרים - תנין היאור (Crocodylus niloticus). יאור הוא כינוי לנילוס הזורם במצרים ולרשת תעלותיו שנחפרו על ידי המצרים. למרות שמו אין תנין זה אנדמי למצרים, ולמעשה אפשר היה לראותו גם בישראל עד תחילת המאה הקודמת. ייחודה של מצרים בכך שהיא גבול תפוצתו הצפוני ביותר של מין זה, השייך אמנם למחלקת הזוחלים, אבל בלא מעט תכונות (תקופת הפעילות, מבנה לב ועוד) הוא שונה מאוד משאר נציגי המחלקה. הוא יכול להגיע לאורך של שבעה מטרים, ולמעט פילים והיפופוטמים בוגרים, הוא מסוגל לאכול הכול.
עוד מין ששייך לפאונה של הנילוס הוא מין של קרפדה האנדמי למצריםBufo kassasii או בשמה העממי - Nile Valley Toad. היא קטנה יחסית וגודלה אינו עולה על ארבעה ס"מ (הקרפדה הירוקה שלנו מגיעה לגודל של שבעה ס"מ). צבעיה דומים לצבעי הקרפדה בארץ וכוללים גוונים של ירוק זית על רקע גוונים אפורים.
מין יונק אחר אנדמי למצרים, הנפוץ באזורים שבהם אפשר לגדל גידולים חקלאיים ולפיכך מצוי לאורך הנילוס ובדלתא של מצרים, הוא מין של חדף הנקרא Egyptian Pygmy Shrew (Crocidura religiosa). גם היאורית המצרית (Alopochen aegyptiacus) נושאת את שם מצרים בגאווה. אולם למרות שמה, אין היא מין אנדמי למצרים ואפשר למצוא אותה בכל רחבי אפריקה, בישראל ובחלקים באירופה עקב העברה של האדם. בלא מעט מקומות גורמת היאורית לנזקים לגידולים חקלאיים.
בין הפרפראים מוכרים במדינה לאורך הדלתא של הנילוס כחליל הארכובית (Lycaena phlaeas) המוכר גם בארצנו, ודנאית הדורה או בשמה האחר דנאית תפוח סדום (Danaus chrysippus), הידוע גם בארצנו מאזור נאות המדבר לאורך השבר הסורי-אפריקאי. מין זה הוא כנראה המין הראשון (או בין הראשונים) שבו עשו המצרים הקדומים שימוש למטרות אומנות.
בים האדום
עולם החי הימי של מצרים הוא אחד המופלאים בעולם. אנו מכירים את הקצה הצפוני שלו בשונית באילת - היא חלק משונית סיני בים סוף - השונית הצפונית בעולם. קצרה היריעה מלתאר את מגוון היצורים החיים ששונית ים סוף משמשת להם בית גידול. ים סוף הוא שלוחה של האוקיינוס השקט - שלוחה של ים טרופי שבו הטמפרטורה אינה יורדת מתחת ל- 20 מעלות צלזיוס במשך כל ימות השנה - דבר המאפשר את התפתחותם של מינים מיוחדים, ובהם דולפינים, כרישים, מגוון דגים, כוכבי ים ורכיכות. רבים מהיצורים הבונים את השוניות הם 'פרחים חיים' – האלמוגים. לא מעט שנים נחשבו האלמוגים לצמחים, וכיום ידועים יותר מ- 6,100 מינים שונים של אלמוגים השייכים למערכת הצורבים.
מין שונה לגמרי אשר אפשר לראות במפרץ ים סוף הוא תחש המשכן - (Dugong dugon). יונק ימי יחיד בסוגו המגיע לאורך של עד שלושה מטרים וניזון מצמחים. כיום, על פי איגוד השימור העולמי (IUCN) המין נמצא בדרגת סיכון פגיע (VU).
החיים במדבר
היצורים החיים במדבר סהרה הם המרכיב העיקרי של מצרים וזאת עקב אופייה. 95% משטחה הוא מדבר. הנגב שלנו הוא האזור הצפון מזרחי ביותר של מדבר זה, ולכן עולם החי שבו כולל לא מעט מיני בעלי חיים שאפשר למצוא אותם גם במצרים. יש כמובן גם מינים שונים כמו הקוברה המצרית (Naja haja) שלא נמצאת בארצנו. היא מגיעה לאורך של יותר משני מטרים, ומצרים (ושאר המדינות האפריקאיות לאורך הים התיכון) היא גבול תפוצתה הצפוני. היא אינה מין מדברי מובהק ואפשר למצוא אותה באזורי סוואנות חצי מדבריים, וגם באזורים לחים. אגדות מספרות שקליאופטרה השביעית שמה קץ לחייה בעקבות התבוסה בקרב אקטיום על ידי הכנסת ידה לתוך סל שנמצאה בו קוברה מצרית.
מין מדברי אחר הוא הקוצן הקהירי(Acomys cahirinus) . בעבר ראו בקוצן המצוי (המצוי גם בארצנו) אחד ממיני הקוצן הקהירי, אך עם השנים הוחלט להפרידם וליצור שני מינים שונים. אחת התכונות האופייניות לקוצנים היא יצירת שולחנות אכילה של שבלולים המספקים למינים מדבריים אלו את מאגר המים הנדרש. עוד מין יונק אנדמי הוא מין של גרביל הנקרא (Gerbillus bonhotei) Bonhote's gerbil. שני מיני לטאות המתרוצצות ברחבי סיני (ולא רק) הן מהסוג מדברית - Mesalina brevirostris ו- Mesalina rubropunctata. לשתיהן צבעי הסוואה בגווני חום בהיר וכתמים על גבן.
פה וגם שם
יש מינים אשר קשורים באופן הדוק פחות לבית גידולם. אף שבשמו מופיעה המילה Egyptian ביו מיני העטלפים שבמצרים מעופף גם Egyptian Fruit Bat אוEgyptian Rousette Rousettus aegyptiacus)), הידוע גם בארצנו והוא לא אחר מעטלף הפרות המצוי.
גם ה- Egyptian Jackal (Canis aureus lupaster) האנדמי למצרים ולצפון אפריקה, אינו קשור לבית גידול כזה או אחר. מדובר בתת מין של התן הזהוב המוכר גם בישראל. לא רק דו=חיים, זוחלים ויונקים זכו לשם שמוזכרת בו המילה מצרים. מין נוסף שכזה שאף הוא אינו קשור לאחד משלושת בתי הגידול בגלל יכולתו לעוף מאוזר לאזור, מופיע בציורים מצריים עתיקים רבים והוא 'הנשר המצרי' או 'תרנגולת פרעה'. בעברית הוא ידוע בשם רחם (Neophron percnopterus) - מין מסדרת דורסי היום השייך למשפחת הנציים. הרחם אינו אנדמי למצרים ואפשר לראותו בין הודו לחצי האי האיברי.
לא ברור במדויק מה קורה עם שמירת הטבע במצרים. מה שכן ברור, לפחות מעדויות של מספר לא מבוטל של בני אדם, שאת שוניות האלמוגים בים סוף מנסים המצרים לשמר, לפתח ולטפח כאתר צלילה בין-לאומי (ואפשר להבין למה). יש לקוות שהשמדת כלל החזירים במדינה בשנה האחרונה עת התפרצה שפעת העופות (אף שמצרים כלל לא נפגעה...) היא דוגמה יוצאת דופן ולא מייצגת של היחס של מצרים לבעלי החיים שבה, ושדווקא שימור שונית האלמוגים היא דוגמה המייצגת את מצרים החדשה.