|
|
הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
(www.mypet.co.il)
על פי התנהלות האדם על פני כדור הארץ, על פי יחסו לסביבה, ואם לא יחול שינוי קיצוני בהקדם, ייתכן שנצטרף להחליף את מלך העופות. לא עוד הנשר גדול הממדים, הנמצא בסכנת הכחדה בארצנו, אלא העורב, אפור; יחי המלך החדש! מספר פרטיו הולך וגדל, קריאותיו נשמעות כמעט בכל בית גידול בארצנו, תפוצתו הולכת ומתרחבת, ובכל מקום אשר כף רגלו של האדם דורכת בו, ובעיקר שאריות האשפה והזבל שהוא משאיר, גם "יורש העצר" מגיע.
מבשר היסטורי
ברחבי העולם, בכל הדתות ובכל התרבויות קיימת התייחסות לעורבים. בנצרות לדוגמה העורב מסמן שטן ושחיתות ובו-זמנית נדיב המביא מזון. במצרים סימן העורב את הנישואין, ועוד כתרים רבים ניתנו לו. העורב מסמן בתרבויות שונות מגיה, נבואה, בשורות טובות, בשורות רעות, רוע, חכמה, הרס ומחשבה, והוא מדריך, מגלה דרך (ובעיקר יבשה), בורא, רחמן ועוד-ועוד.
את האמונה שעורבים אפורים הם מגלי יבשה ניתן אולי לאשש עוד מסיפור נוח והמבול. הרי אין נוח שולח את היונה בניסיון הראשון לגלות את היבשה לאחר המבול. נוח, מציל העולם, שולח בתחילה את העורב לבדוק אם קיימת יבשה לאחר ימים רבים של גשם אשר ניתך על הארץ – "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית פרק ח פסוק ז). מתברר שגם יורדי הים בימים עברו נהגו לקחת במסעותיהם עורבים אפורים כדי שימצאו עבורם את היבשה הנחשקת לאחר ימי מסע ארוכים במים.
עורב אחר בן אדם
העורב שייך למשפחת ציפורי השיר, והוא הגדול בין ציפורי השיר בארץ. בימינו אנו יש למעלה ממאה מינים של עורבים, הנפוץ בהם בישראל הוא העורב האפור. גופו אפור, וראשו וכנפיו שחורים. העורב האפור נחשב מין יציב שניתן לצפות בו בכל ימות השנה. אין זה מפתיע מכיוון שתחום תפוצתו הוא בעיקר ביבשות אסיה ואירופה, ולפיכך ישראל היא אזור תפוצה טבעי עבורו. מבחינה אקולוגית העורב האפור מוגדר כמין מתפרץ. מינים מתפרצים מרחיבים את שטחי מחייתם עקב פעילות האדם, ללא העברה אקטיבית או פסיבית מצד האדם. הסיבה העיקרית להתפשטות העורבים היא יכולתם להתאים את עצמם למגוון רחב של סוגי מזון, והמזון החביב עליהם במיוחד הוא האשפה שהאדם מותיר אחריו. בעשורים האחרונים עלתה רמת החיים של האדם, ולפיכך התרבו העורבים בערים בהדרגה.
כיום לא זאת בלבד שהעורבים האפורים מוגדרים כמינים מתפרצים אלא שמ-1 בספטמבר 2006 הם הוגדרו כמין מזיק ונוספו לרשימה של דרור הבית, עפרוני מצויץ, בולבול ועפרוני (זרעית) השדה. משמעות חיית בר שהוגדרה "מזיק" היא שאין איסור לפגוע בה מכוח חוק הגנת חיית הבר - מתחילת ספטמבר 2006 ניתן לפגוע בעורבים אפורים במגבלות חוק צער בעלי חיים; בכמה מהאזורים מותר אף ללכוד אותם במלכודות מיוחדות.
ניתן להעריך שאילו היה נוח המדען הראשי של רשות הטבע והגנים הוא לא היה מכליל את העורב האפור במשפחת המינים המזיקים. בזמנו של נוח היה ניתן להגדיר את מערכת יחסי הגומלין בין האדם לעורבים כמערכת קומנסליזם - במערכת זו אחד השותפים נהנה (נהוג לסמן בסימן פלוס [+]), והשותף האחר אינו נפגע ואינו מרוויח (נהוג לסמן בסימן אפס [0]), אולם כיום אנו יודעים שמערכת יחסים זו מתקופת נוח (+,0) אינה קיימת. התפשטותו של האדם על פני הגלובוס והעורבים האפורים אחריו בד בבד עם המהפכה החקלאית שינתה את מערכת יחסים זו למערכת יחסים של טריפה. מערכת טריפה מוגדרת בתור מערכת שאחד השותפים בה נהנה (+) ואחד נפגע (-). הפגיעה העיקרית של העורבים האפורים היא בגידולי עצי הפקאן. עורב אוכל כ-
מעקב צמוד
קרבתו של העורב האפור למשכנות אדם וביטחונם האישי הגבוה של העורבים אפשרו לנו ללמוד לא מעט על תכונותיהם הייחודיות של העורבים בכלל ושל העורב האפור בפרט. בתקופה זו, תקופת סוף עונת הקינון, לא פעם ניתן לקרוא בעיתון על התקפות זעם של עורבים על עוברי אורח. לא סתם התקפות זעם אלא התקפות הנמשכות כמה ימים על אותו האדם. מעקב זה לאורך זמן וזיהוי אישי של הנתקף אינם מפתיעים כלל. תקיפת האדם מתחילה בדרך כלל עקב ניסיון בתום לב של האזרח לסייע לגוזל עורב שנפל. כאן חלה טעות - אסור, ולא צריך לנסות ולסייע לגוזלים של עורבים אחרים, הם אינם נטושים והם אינם לבד. הטיפול בגוזלים הנופלים יגרום "מעקב צמוד" והטרדות מצד העורבים האפורים. מבין כל מיני העופות, נציגי משפחת העורביים נחשבים בעלי זיכרון מצוין. ידועים מקרים רבים שעורבני כחול הטמין מאות בלוטים ולאחר מכן אף איתר אותם ללא חזרה אחת מיותרת. בארץ ידועה התופעה של חיקוי קולות על ידי עורבנים, ולא פעם ניתן לשמוע "חתול מעופף". גם תופעת פיצוח האגוזים בכביש אינה חדשה; אין-ספור סיפורים סופרו, ואין-ספור סרטים צולמו, ובהם נראה כיצד העורבים האפורים זורקים את האגוזים באזור מעברי חציה, ובאזורים אחרים כדי שהולכי הרגל ירסקו עבורם את הקליפה הקשה שאינה ניתנת לפיצוח במקור.
לא רק פקאנים העורבים האפורים אוכלים. יכולת התפשטותם הרבה נעוצה בעובדה שהם מינים ג'נרליסטים. בקרב העורבים האפורים לא תשמעו לעולם את הביטוי "איכס זה מגעיל" על אוכל. לעורבים האפורים הכול טעים. פירות, בשר, נבלות, זרעים, לטאות, מכרסמים, במבה צבים ועוד. גם בזיזת קנים וטריפת גוזלים של מיני ציפורים אחרים על ידי העורבים האפורים נצפו בטבע.
לא רק מגוון מזונות העורבים האפורים אוהבים. כמו אהבת האדם לתכשיטים, כך גם העורבים אוהבים אותם. בכל העולם נצפו ונצפים עורבים הבוזזים תכשיטים, טבעות, שרשרות ועוד. לא סתם תכשיטים... העיקר שיהיו מזהב. עד כדי כך העורבים אוהבים את האלמנטים הנוצצים שאין הם חוששים לגנוב אותם אפילו מתוך בתים.
משפחה מעל הכול
אף שכמעט תמיד לא ניתן לצפות בעורב אחד - תמיד בקרבתו ניתן יהיה למצוא פרטים רבים, ולעתים אפילו עד מאה פרטים בלהקה, על חיי המשפחה העורבים שומרים בקנאות. העורב הוא בעל חיים מונוגמי, והקשר בין בני הזוג עשוי להימשך כל חייהם. כל זוג פורש לנחלתו ובונה את הקן – מלאכה זו נמשכת כעשרה ימים בדרך כלל בצמרות עצים כדוגמת איקליפטוסים, שקמים ופקאנים (איך לא...) ועוד. בכל תטולה בין ארבע לשש ביצים הבוקעות לאחר כשלושה שבועות שהנקבה דוגרת בהם כמעט לבדה. הזכר שומר על משפחתו, ולאחר הבקיעה הנקבה דואגת לחימום הגוזלים, ואילו הזכר מביא מזון עבורם. הגוזלים פורחים מן הקן כשהם כבני 32-26 ימים. לעתים, בעונת גידול הגוזלים ההורים "זוכים" לביקור של אורח לא רצוי - גוזל של קוקיה מצויצת. הקוקיה נוהגת להטיל את ביציה בקני העורב האפור. מנהג זה של הקוקיה אינו מפתיע, שכן קנם של העורבים האפורים אינו ניטש לאחר סיום גידול הגוזלים. לא פעם נצפו בזים מצויים, ינשופי עצים ובזי עצים המנצלים את קניהם של העורבים לשימושם העצמי.
בעונת הקינון העורבים הם טריטוריאליים, וביתר השנה הם חיים בלהקות. בלהקה שורר דירוג חברתי מוגדר, והזוגות הבוגרים עומדים בראש. בלהקה העורבים מקיימים את עקרון העזרה ההדדית -
חכמתם, גילם המופלג (בטבע ידוע על פרט ששרד 19 שנים), ערבות הדדית, עזרה הדדית, יכולת מציאת דרכם (על פי אמונת הספנים) ויחסו והתנהגותו הלוקים בחסר (בלשון המעטה) של האדם לסביבתו מאפשרים "ליורש העצר" השחור אפור לדחוק את כל מתחריו בניסיון להשיג את הכתר הנכסף כציפור הנפוצה ביותר.
בואו נקווה שבעוד כמה שנים לא יוכרז מין זה כמין בסכנת הכחדה, ולעת עתה אל תמהרו להושיט ידכם לגוזל עורב וזכרו כי בסך הכול מדובר בציפור אינטליגנטית ביותר שכל רצונה הוא לשרוד. הפסקה מיותרת ולא קשורה
במקרה של הטרדות עורבים מומלץ לפנות לרשות הטבע והגנים 02-5005444.
|
