|
הכתבה מתוך עיתון בשביל הארץ חשבתם פעם כמה אנרגיה, כמה משאבים, כמה זמן אנו משקיעים לפני פרק חדש של ילדנו? במעבר מהפעוטון לגן, אנו נשארים עם הגוזל שלנו יום, יומיים ויש כאלו שיותר בגן. אנו עושים זאת על מנת להקל על גוזלנו הקט את המעבר הדרסטי, המאיים מהחממה האוהבת והתומכת לסביבה בו עליו להתחיל לפלס לעצמו את הדרך לבד. ומה עם המעבר לכיתה א'? היום כבר נפוצים קורסי הכנה לכיתה א', שהילד יגיע מוכן, עוטפים לו את המחברות והספרים כבר בחופש, התיק מוכן כבר לפחות שבועיים מראש, הקלמר מלא בכל הציוד הדרוש, רק שהפשושון הקטן והחמוד שלנו יגיע מוכן לבית ספר. ומה קורה לפני הגיוס? לפני שהגוזל פורס כנפיים והולך לצבא? כמה רשמצ"ים (רשימות ציוד), כמה עצות, "אל תעשה ככה" ו"תעשה ככה". הכל, אבל הכל, על מנת שהפרחון שלנו, שאותותו פורס כנפיים ועף מהקן, יצליח.
גם במחלקת העופות, בצורה טבעית, ניתן לראות השקעה הורית בגידול דור ההמשך ומתן כלים ראשוניים לתחילת החיים העצמאיים. לא פעם ניתן לראות כיצד זוג דורסים מלמדים את מימוניות החיים את דור ההמשך. בתחילה מועבר מזון חתוך ממקור ההורים למקורו של הגוזל (פעוטון). לאחר מכן, מוגש המזון כבר שלם אך לאחר שעבר טיפול הורים ולמעשה הוא מוגש למקורו של הגוזל כמזון שלם ומת (גן חובה). בשלב הבא, ההורים המאמנים מגישים מזון שנלכד על ידם אבל לא הומת. המזון מוגש בקן כמזון שלם וחי (בי"ס יסודי) על מנת שהגוזל ילמד להתמודד עם אתגרים חדשים בחייו. לאחר עמידה יפה באתגרים בסביבתם הקן, יוצאים לסביבה הקרובה (חטיבת ביניים). ההורים "הגאים" מעניקים "כנפי טיסה" לפרחון הצעיר ומלווים אותו בקורס הטייס הראשון שלו. במהלך אימוני התעופה הראשונים ניתן להבחין בזוג ההורים המלווים את צאצאיהם. במהלך אימונים אלו יוצא הצאצא עם הוריו לשדות הצייד ומביט כיצד הם צדים. לקראת סוף ימי ההשגחה (סוף תיכון) – מנסה הצאצא לצוד תוך כדי בחינה ושמירה של ההורים. ובסוף בסוף, לפני פריחת הכנפיים הסופית מהקן (תרתי משמע), מתגייס דור ההמשך וצד כבר לבדו ללא נוכחות ההורים.
אבל חשבתם פעם מה קורה לעשרות אם לא מאות הגוזלים של מגוון הדורסים שנופלים מהקן (או אולי נדחפים על ידי אחיהם...) או שנפגעו בדרך זו אחרת ומגיעים למרפאה של רשות הטבע והגנים באפק? חשבתם כיצד אותם גוזלים ירכשו את אותן מימוניות הנלמדות תוך חיקוי ההורים ללא נוכחות הורים? כיצד ילמדו לחתוך את המזון? כיצד ילמדו לטפל במזון חי? כיצד ילמדו לעוף? כיצד ילמדו לצוד? חשבתם מי דואג שתהיה להם התחלה קלה יותר בעולמם?
אז דעו לכם, גם להם יש מי שדואג. אמנם, אין מעבר מדוקדק על כל השלבים, ואין אפשרות להקנות את כל המיומנויות, ואין אפשרות לתרגל מעופי צייד, ואין אפשרות ללמד טיפול במזון חי. ונכון, עוד הרבה דברים אחרים אין באפשרותנו להקנות לדורסים הפגועים או/ו הנטושים. אבל, יש הרבה רצון טוב, יש הרבה ידע נרכש של שנים של עבודה מאומצת וניסיון, יש הרבה מאוד תשומת לב, יש הרבה מאוד אהבה, יש הרבה מאוד השקעה ויש הרבה מאוד אנשים טובים באמצע הדרך. אנשים טובים שמטרתם אחת – הענקת התחלה חדשה לאותם דורסים אשר במצב רגיל לא היו שורדים. התחלה קצת יותר קלה, התחלה קצת יותר מבטיחה, התחלה עם קצת יותר מימוניות, התחלה אשר בסופה קבלת כנפיים וחזרה לסביבתם הטבעית במרחבי ארצנו למעננו ולמען העתיד.
כל אחד מהעופות שמגיע למרפאה ואחר כך לאתרי הטיפול (בעיקר לידיהם של ביל וודלי ברמת הנדיב ויגאל מילר בחי בר כרמל) מקבל את היחס האישי המגיע לו. אין טיפול באוח, דומה לטיפול בבז מצוי. אין טיפול בלילית מדבר דומה לטיפול בנץ מצוי. אין טיפול בגוזל בין שלושה שבועות דומה לטיפול בגוזל בין חודש וחצי.
כעקרון, קיימים חמישה שלבים אותם עוברים הגוזלים. שלבים אלו נועדו להקל על התחלת חייהם החדשה עד להענקת הכנפיים במסדר הכנפיים: "מטפלת", "פעוטון", "בית הספר היסודי", "התיכון" ו"קורס הטייס". לעיתים, השלבים מחוברים ואת שלב "התיכון" ושלב "קורס הטייס" עושים באותו הכלוב ואפשר גם למזג שלבים אחרים הכל תלוי במצבו של הדורס.
את בחינת הפעוטון (אכילת מזון חתוך) עוברים בדרך כלל הגוזלים הצעירים. להם, ניתן מזון חתוך לבחינת יכולתם ליזון בצורה עצמאית. מי שנכשל במבחן ה"פעוטון", חוזר ל"מטפלת". ישנם גם כאלו שמגיעים וגילם אינו מאפשר העברתם לפעוטון, ואז ישר הם מועברים למטפלת (לדוגמה, גוזלי בזים אדומים שאך בקעו ובעל הבית החליט לשפץ את גגו דווקא בעונת הקינון). אותם גוזלים צעירים שעדיין אינם מסוגלים לאכול בכוחות עצמם, מועברים לטיפולה המסור והאישי של ה"מטפלת". לגוזלים אלו ניתן "בקבוק" האכלה. את הגוזלים הללו, מאכילים עם מזון חתוך ישירות לתוך המקור עם פינצטה. כאשר תינוקנו בוכה כל שלוש שעות ורוצה לאכול אנחנו מקטרים שאנחנו עייפים מהמאמץ, הס מלדבר על עייפות זוג עם תאומים, או שלישיה. אבל מה לעשות כאשר, חמישה, עשרה ולפעמים גם עשרים "תינוקות קרחים" צריכים לקבל כל שעתיים "בקבוק" בצורת מזון חתוך דק? גם במקרה של הדורסים אין אפשרות לדלג על ארוחה וגם כאן דרושה השקעה רבה על מנת לאפשר לגוזלים לגדול ולצמוח.
לאחר תקופת הסתגלות ב"פעוטון", עוברים ל"בית הספר היסודי". אז מוכנסים הגוזלים (או העופות הפגועים) לכלובים מיוחדים. בכלובים אלו הם מקבלים מזון שלם ונבחנת יכולתם לטפל בו. ברוב המקרים, מוכנס המזון לכלוב דרך צינור המונע מהגוזל לראות את ה"גננת" המביאה את המזון – מניעת הקישור בין ה"מטפלת" לבין האוכל. מטרת הפרדה, היא למנוע החתמה של הגוזל. להפרדה בין ה"מטפלת" למזון ולמניעת החתמה של הגוזלים לה, חשיבות מכרעת ביכולת הקניית המיומנויות של הגוזל כהכנה לסביבה הטבעית בה לא יסופק המזון על ידי ה"מטפלת" ועל מנת למנוע את התלות של הגוזל במין האנושי.
ב"תיכון" הגוזלים לומדים כיצד לצוד מזון חי. בתוך הכלוב נמצאים כלים מיוחדים המאפשרים להחזיק בהם מזון חי הניתן לדורסים לתרגול. כל יום מגיעים לבחון מה היה אחוז הצלחת הצייד ביום או בלילה הקודמים. "קורס הטייס"? זה משהו מיוחד. בשלב זה מועברים הגוזלים לכלוב תעופה. הכלוב גדול ומאפשר לגוזלים לאמן את עצמם בתעופה בסביבה אוהדת נטולת סכנות.
לאחר סיום שלבי ההכנה ולקראת החיים החדשים, נפתח כלוב התעופה והעופות עוזבים את "הקן" החם והמוכר בעת הנוחה להם. יש כאלו, אשר ישר פורסים כנפיים ונעלמים בין צמרות העצים לאופק הכחול. יש כאלו קצת, "פחות אמיצים", שנשארים עוד יום, יומיים, שלושה במקום המוכר והבטוח עד שנפרסות כנפיהם בכיוון היציאה. כמיטב המסורת של האימא היהודייה, את היוצאים לדרכם החדשה אנו מציידים ב"צידה לדרך". כחלק מהניסיון להקל על התחלתם החדשה, מושאר מזון בכלוב התעופה מספר ימים לאחר פתיחת הקן. מזון זה נועד לפרטים אשר מסיבה זו או אחרת (ולמרות כל המאמצים) לא הצליחו לצוד מזון בטבע.
לא תמיד העופות המגיעים עוברים את כל השלבים, לעיתים, יש קיצורי דרך. פרטים בוגרים, שמקורם באיסוף על ידי פקחי הרשות עקב פגיעה או תשישות, מועברים לבדיקה וטיפול במרפאה של הרשות באפק. לפרטים אלו לא היתה אפשרות לפתוח כנפיים מחדש לולא הסיוע מהרשות ומכל הגופים התומכים (בעיקר גני חיות והגני רמת הנדיב). הפרטים המבוגרים מוכנסים ישר לתוך כלוב התעופה ומתורגלים בצייד מזון חי. יש גם גוזלים שמקורם מגרעיני רבייה (גן החיות התנ"כי, אוניברסיטת תל אביב, חי בר כרמל ורמת הנדיב). מטרת גוזלים אלו היא להגדיל את האוכלוסייה של מינים מסוימים בטבע. הגוזלים אשר בדרך כלל גדלים עם "טיפול הורי" מסור על ידי אנשי הגופים השונים המטפלים, מועברים לתיבות אקלום - Hacking Box. בתיבות אלו שוהים הגוזלים כשלושה שבועות. תיבות האקלום ממוקמות באזורים אליהם רוצים לשחרר את הגוזלים על מנת שהגוזלים יראו את הנוף אליו הם ישוחררו. התיבות בנויות מעץ עם חזית רשת עץ נפתחת. גם המקרה זה הגשת המזון נעשת מהצג האחורי של תיבת האקלום ללא אפשרות ראיית המאכיל ומניעת הקישור אדם - מזון. בבואו העת נפתחת חזית הכלוב והגוזלים יכולים לצאת לחיים חדשים בזמנם החופשי.
לא תמיד זה מצליח, לא תמיד כל הגוזלים מצליחים לעבור את כל השלבים, יש שנושרים כדרך הטבע, אבל ל"יתומים" שמצליחים לשרוד את שלבי הטיפול, מאמינים אנשי המקצוע, יש התחלה קצת יותר קלה...
|