הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
(www.mypet.co.il)

מי שחווה פעם אהבה נכזבת או תסכול של חיזור כושל יוכל לזכור כמה אנרגיה ומשאבים הושקעו בניסיונות כושלים אלו. לכן, לא יקשה עליו להבין שאחת התקופות המעניינות לצפות בהתנהגות בעלי חיים היא בתקופת החיזור. בתקופה זו משתנים "סדרי בראשית" אצל רוב היצורים החיים וניתן לחזות במגוון דרכים, אמצעים, פיתויים ותחבולות אשר כולן נועדו למטרה אחת בלבד – הזדווגות עם הזוויג השני והבטחת דור העתיד.

ראש כחול

"ראש כחול" אינה המצאה שלנו האדם ואינה סתם אמרה. אצל חרדון סיני עוטים גוונים של כחול וטורקיז חזקים את חלקי גופו הקדמיים (ראש וחגורת כתפיים) של הזכר בעונת החיזור. ככל שצבעים אלו עזים יותר ובולטים יותר בשטח הם מהווים איתות נמרץ לנקבה שלפניה זכר בריא וחזק המהווה אופציה מצוינת לבחירה. גם הנקבה אינה נשארת "בלבוש" של יום אתמול – גם היא עוטה על גופה צבעי "הזמנה" הכוללים כתמים אדומים בצידי הגוף. לאחר "שלבשה" את "שמלת הפיתוי" היא יוצאת לחפש בן זוג מתאים. נקבת חרדון סיני אינה מבזבזת אנרגיה לשווא. לאחר שמצאה את "בחיר ליבה", ולאחר ההזדווגות משנה הנקבה את צבעיה ולובשת את "בגדי הזכר" – ראשה של הנקבה הופך כחול דבר המסמן לשאר הזכרים "הרפו ממני- אני כבר אחרי". במידה וקיים זכר המתעקש לנסות ולהזדווג עם אותה "נקבה כחולה" היא לא מתביישת ותוקפת אותו.

לאבד את הראש

יש כאלו אשר ממש "מאבדים את הראש" בעונת החיזור. גמל שלמה זכר היא דוגמה טובה לכך. לא פעם קורה שבעת ההזדווגות, טורפת הנקבה את ראשו של בן זוגה. קטימת הראש אינה מפריעה להמשך ההזדווגות אלא ההיפך הוא הנכון. בראשו של הזכר ממוקם מרכז העצבים אשר מפקח על ההזדווגות ואחראי על עיכוב התהליך. בעצם אכילת ראשו של הזכר משיגה הנקבה מטרה כפולה. הראשונה, ראשו של הזכר מהווה רק את תחילתה של הארוחה לה זקוקה הנקבה בעת ההיריון. והשניה, עריפת הראש, מאפשרת את זירוז תהליך ההזדווגות ומעבר של תאי הזרע מגופו של הזכר לגופה של הנקבה.

שוחד בחירות

אצל הבזים האדומים (וגם אצל מיני עופות אחרים) ניתן לכנות את עונת החיזור כעונת "שוחד הבחירות". כל מהויו של הזכר מתרכזים בניסיון "לשחד" את הנקבה בעזרת מתנות כלולות גדולות ואיכותיות ככל הניתן. זכר אשר יביא מנחה גדולה יותר בדמותו של נחש קטן או מכרסם (במקום חיפושית או חגב) יזכה למרב תשומת הלב מהנקבות בסביבה. המוצלח שיביא מתנה גדולה יותר וטעימה יותר יזכה לגמול הנכסף – מספר רב של הזדווגויות.

הגודל כן קובע

מי שאמר שהגודל הגודל לא קובע כנראה שלא דקדק בתהליך הבחירה של מגוון רחב של נקבות את בעליהן. לדוגמה, גם היעלה חושבת שהגודל כן קובע. למעשה, הגודל הוא המדד היחידי לקביעת את בן זוגה. הזכר החזק באזור בעל הקרניים המרשימות ביותר מתנהג בהתאם למילות השיר של להקת אבא השוודית "The winner takes it all" – המנצח לוקח הכל – המנצח, הנקרא זכר אלפא, יזכה להזדווג עם כל הנקבות בסביבה. אצל היעלים, זכר אלפא, הוא אשר איתו יזדווגו רוב הנקבות במהלך הסתיו. זכר זה הוא אשר ניצח את שאר הזכרים האחרים או על ידי תצוגת ראווה המבליטה את גודל קרניו או, אם תצוגה זו אינה מספקת, הוא נאלץ להפגין תצוגת כוח מול שאר הזכרים ולהביסם בקרב נגיחות הנשמע למרחוק. אבל באלו לא תמו עוד כל תלאותיו של זכר אלפא. אמנם, הוא זכה בבכורה בקרב הזכרים, אבל עכשיו הגיע תורו לנסות לכבוש את "ליבן" של הנקבות. והן, הן "משחקות" את עצמן "hard to get" – קשות להשגה. עד שיגיע שלב ההזדווגות יוצאת לא הנשמה, ואולי יותר נכון לומר יוצאת לא הלשון מהפה. הוא משפיל את קרניו לאחור, מעלה את הזנב כלפי מעלה ונגרר כברת דרך ארוכה אחר כל נקבה עד לזכייה בפרס - ההזדווגות. מה עושים שאר הזכרים? מסתכלים, מקנאים ולעיתים רחוקות מצליחים לאתר נקבה אשר תאוות להזדווג גם איתם רחוק מעינו הבולשת של זכר אלפא.

"סאדו"

אצל העכשובים (סדרה במחלקת העכבישנים) תהליך ההזדווגות מלווה במופע אימים. הזכר מסתער על הנקבה כאשר הפדיפלפים שלו (רגלי הבחנין) מונפות אל על. הסתערויות ראשוניות אלו נתקלות בדרך כלל בתגובה עוינת מצד הנקבה המתבטאת בהרמה גם כן של הפדיפלפים בנוסף לכליצרות (גפי פה) פשוקות. מופע זה של הנקבה מפחיד את הזכר הנסוג במהרה, אבל אל חשש אין הוא מוותר במהירות. התקפותיו אלו של הזכר על הנקבה חוזרות מספר פעמים עד שהוא מצליח לגעת בקצוות הפדיפלפים שלה עם שלו. ברגע זה מתעוותת הנקבה, ומכופפת את בטנה עד כמעט מצב של נגיעה בראשחזה של עצמה, רגליה אסופות לצידי גופה והיא שוכבת ללא תנועה. במצב זה אין מבזבז הזכר ולו רגע אחד יקר. בעזרת הכליצרות צובט הזכר את גב בטנה הרכה של הנקבה, מרימה באוויר ונושאה במהירות תוך חיפוש אתר מתאים אליה הוא יוכל להצמיד את הנקבה. בדרך כלל מצמיד הזכר את הנקבה לאבן, סלע או עצם בולט אחר בסביבה. כשלב הכנה להעברת תאי הזרע לגופה של הנקבה, משחרר הזכר את גב בטנה של הנקבה ומתחיל ללוש את בטנה של הנקבה. למתבונן מהצד נדמה שהזכר פשוט מבתר את גופה של הנקבה, אבל אין זה כך. פעולת הלישה של בטן הנקבה היא רק ההתחלה. לאחר סיום לישת הבטן ממשיך הזכר לכיוון פתח המין של הנקבה. הוא צובט בחזקה את פתח המין של הנקבה ומכניס את הכליצרות שלו עמוק לתוך פתח המין של הנקבה. פעולה זו נמשכת מספר פעמים כאשר הנקבה לא זזה. בשלב מסוים מפריש הזכר את גוש הזרעים על הקרע, מוציא את הכליצרות מפתח המין של הנקבה, ובעזרתם דוחף את גוש הזרעים לתוך פתח מינה של הנקבה. תהליך זה מסמן את סופה של ההזדווגות ואת זמנו של הזכר לנטוש במהרה את "זירת הפשע" שאם לא כן הוא עוד יכול להיטרף. כעבור מספר רגעים מתהפכת הנקבה בזהירות ובאיטיות, מתחילה להניע את רגליה ועוזבת את המקום.

"ישנן בנות ישנן בנות"

אולם, לא תמיד במהלך האבולוציה היה צורך במגוון הדרכים על מנת להזדווג עם הזוויג השני במטרה להבטיח את דור העתיד. התפתחות הזוויגים (היא והוא) בהיסטוריה האבולוציונית של כדור הארץ היא יחסית צעירה. החיים הראשוניים אשר החלו על פני כדור הארץ לפני כ- 4 מיליארד שנה לא הכירו את "היא והוא". דרך רבייתם היחידה של אותם יצורים חד תאיים ראשוניים היתה רבייה א-מינית (שיבוט או באנגלית Cloning). בצורה זו קיימת זהות גנטית מוחלטת בין יצור דור ההורים לדור הצאצאים. בתהליך הרבייה הא-מינית משוכפל החומר הגנטי ומחולק בין שני פרטים אחרים אשר כאמור זהים מבחינה גנטית לדור הבוגר.

לא רק היצורים הקדומים שחיו לפני 4 מיליארד שנה לא חוו את ריקודי החיזור, את מופעי הראווה, את המתחים המיניים וכדומה המלווים את מערכת היחסים המהווה את הבסיס לרבייה מינית. גם מגוון רחב של יצורים החיים כיום על פני כדור הארץ לא חוו חוויות דומות. לדוגמה ידועים חרקים (כגון דבורים, נמלים ועוד), זוחלים (לדוגמה סלמנדות), דגים ואפילו עקרבים אשר אינם זקוקים "לכבוש" את הזוויג השני על מנת להתרבות, אלא מתרבים בצורה א-מינית. המונח המקובל לרבייה א-מינית בבעלי חיים הוא רביית בתולין או פרתנוגנסיס. לתהליך זה ניתן גם לקרוא "ישנן רק בנות ישנן רק בנות". בתהליך זה יוצרת הנקבה רק נקבות בדור ההמשך. הסיבה ליצירת העתקים של נקבות בלבד נובע מכך שנוצרת ביצית שלא מופרת (בדיוק כמו רבייה וגטטיבית או חלוקת תאים בחד תאים).

אמנם, רק לפני כ- 1.2 מיליארד שנה נוצרו היצורים הראשוניים אשר נטשו את הרבייה הא-מינית והחלו להשתמש באסטרטגיה של רבייה מינית, אבל מאז, ולמרות העלות האנרגטית הרבה בנקיטת אסטרטגיה של רבייה מינית הכוללת את תקופת החיזור, מקומם של היצורים המתרבים בעזרת אסטרטגיה של רביה מינית רק הולך וגדל. בין היתרונות של הרבייה המינית מונים החוקרים את תהליך של מיזוג שני תאי מין ממקורות שונים (אמא ואבא) אשר מאפשר תהליך של יצירת צאצא אשר דומה "קצת לאמא וקצת לאבא" או במילים אחרות "צאצאים מוצלחים יותר" – "דור העתיד לא רק שלא פחות טוב ההיפך הוא הנכון דור העתיד הוא מוצלח יותר". יתרון שני הוא האפשרות שתהליך המיזוג יעלים תכונות שליליות ומצד שני מאפשר לתכונות חיוביות להתפתח.

אך שלא נסתכל, ניתן להעריך שחיינו לא היו דומים לחיים כיום ללא תקופת החיזור והרבייה....