האופוריה בעופוריה

"בשורה חדשה ומעודדת מנסרת עתה בחלל עולמנו: עמק החולה על אדמתו הפורייה במידה יוצאת מן הכלל ועל אוצרות מימיו העצומים והכבירים עומד להיגאל אף הוא. רכושנו הלאומי בקרקע כמעט שיו - כפל ובבת אחת יגדל בשטח ענקי שכולו אדמת משקה..." (ברסלבסקי, "הידעת את הארץ" תרפ"ו.)

"מבצע" ייבוש החולה היא דוגמה לדברי חכמים הכתובים בקהלת רבא (ז' י"ג). במסכת, כתוב שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו אל כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם, כל מה שבראתי בשבילך

בראתי. תן דעתך שלא תחרב עולמי, שאם קלקלת – אין מי שיתקן אחריך.

כל מאמצנו הטכנולוגיים להשבת הגלגל אחורה לא יצליחו. ניתן לנסות לתקן את אבלות העבר, אבל את הנעשה אין להשיב. אין באפשרותנו להשיב למערכת האקולוגית של ימת החולה (או בשמותיה הקדומים ים סומכי או/ו מי מרום) את תפקודה מימים שלפני ייבושה. למערכת אקולוגית זו היתה חשיבות כפולה. הראשונה, ימת החולה היוותה את המסנן הטבעי הגדול ביותר והחשוב ביותר של מקווה המים המתוק העיקרי בארצנו הלא היא הכנרת. בנוסף, היוותה ימת החולה בית גידול עשיר ומגוון למגוון רחב של מינים אנדמיים לאזורנו אשר נכחדו עם הפעלת "המכבש הציוני" של כיבוש הארץ.

כיום, אנו מנסים לפצות על מחדלי העבר. מחדלים סביבתיים אשר יתכן ולא נעשו באמת מרוע לב, אלא מתוך בורות סביבתית מוחלטת תוך התעלמות מחשיבותה האקולוגית של ימת דחולתא (אחת מ"שבעה ימים הסובבין את ארץ ישראל..", תלמוד בבלי). ייבוש החולה היה ה"מבצע הלאומי" רחב ההיקף הראשון שנעשה במדינה הצעירה. מבצע שנעשה מתוך אמונה אמיתית "שהכבול הציוני לא ישקע" וניתן יהיה לנצלו לקרקע חקלאית. מבצע אשר גייס את אחד האויבים השנואים ביותר על החלוצים הציונים לפני קום המדינה לקמפיין הבחירות של פרויקט הייבוש, הלוא הוא יתוש האנופלס, גורם המלריה. רק בשקט נוכל לומר שמספר שנים לפני התחלת ייבושה של החולה, נמצא פתרון למזיק זה בדמותו של פרופ' מר מראש פינה שייבא פתרון מאירופה. ייבוש החולה היה המבצע הראשון בסדרה ארוכה של מבצעים ציוניים לכיבוש השממה שנמצאו ונמצאים גם כיום, תחת הכותרת "נלבישך שלמת בטון ומלט".

את רוע הגזירה הצליחו להמתיק במעט. מיעוט "משוגע" שהתנגד לרעיון הציוני של הפרחת השממה הצליח לשמר שטח של כ- 3,200 דונם (כ- 5%) מכלל הביצה והאגם שהיוו את נוף העמק עד שנת 1951. המאבק על שימור הביצה הוביל להקמתה של החברה להגנת הטבע ולאחר מכן להכרזת שמורת החולה כשמורה הראשונה בישראל בשנת 1964. שמורת החולה מהווה את השריד האחרון הטבעי של ימת החולה העתיקה. השמורה וסביבותיה היוו מפלט אחרון עבור מגוון רחב של אורגניזמים שונים חלקם נדירים יותר וחלקם נדירים פחות.

כיום, עופוריה חדשה קיימת בשמורה. לאחרונה נפתח מרכז מבקרים מרשים מאוד לא רק ברמה המקומית אלא ברמה הבינלאומית. העופוריה בנויה משישה מרכיבים אשר יחדיו מאפשרים בילוי אינטראקטיבי, מהנה וחוויתי המפעיל את רב חושינו.

באולם הראשון ניתן למצוא דגם מרשים של עמק החולה הממחיש את גודלה של הביצה והאגם לפני הייבוש. ההסברים מלווים בזרקורי תאורה המסייעים למיקוד ההסברים. לאחר סיום קבלת הרקע הכללי על העבר וההווה, נכנסים ל"ציפוריום". היכל הציפורים מלמד על קצה "הנוצה" על מיעוטם של בעלי הכנף (מתוך למעלה מ 230 מינים אותם ניתן לראות בחולה). האולם השלישי – דיורמות ופוחלצים של יונקים, זוחלים, דו חיים ודגים – דרי עמק החולה בעבר ובהווה. באולם הרביעי ניתן ללמוד על הפלא השמיני – הלא היא נדידת הציפורים. מפות נדידה ומסכי טלויזיה מספקים מידע על מספר נציגים בולטים הנודדים מעל ארצנו. ואנחנו עוד לפני השיא. האולם החמישי נבנה בדומה למשחק הטלוויזיה "מי רוצה להיות מיליונר" רק שהפעם אין מדובר על מתמודד יחיד, אלא קבוצה של 25 אורחים מתמודדים אחד כנגד האחד על הזכות לזכות בתואר "מלך הטרוויה" של שמורת החולה. בעזרת שלטים אישיים כל אורח יכול לבחור את התשובה הנכונה שלשאלה המופיעה על מסך מרכזי. אבל השיא עדיין לפנינו. האולם השישי – הוא האופוריה של העופוריה. אתה נכנס לאולם חשוך ומתיישב על כסאות מרופדים ונוחים, מרכיב את משקפי התלת מיימד ומתחיל להרגיש ולהריח (כן, מרגיש ומריח) את טיפות הגשם עם בוא החורף, את הרוח המנשבת, את המכרסמים בשדות החקלאים, את זיהום האוויר, את תנועתם של העופות במעופן ועוד. והכל תוך כדי צפייה בסרט תלת מיימד מרשים וחוויתי המספר על נדידת הציפורים.

הפעילות בעופוריה נמשכת 50 דקות (ועולה רק 15 ₪ בנוסף לדמי הכניסה לשמורה) של חוויה בלתי נשכת גם לכאלו שבקיעים בעולמם המופלא של העופות ובטח לכאלו אשר עולם העופות זר להם. אין ספק שביציאה מהעופוריה עולם זה של ציפורים וטבע זר להם כבר לא יהיה.