הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
(www.mypet.co.il)

מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר היא הסיסמה של המשחקים האולימפיים (האולימפיאדה). בכל ארבע שנים נאבקים טובי הספורטאים בעולם כדי לזכות במדליות הזהב ולשבור את שיאי הריצה, הקפיצה, הרמת המשקולות ואחרים. ולמרות כל הניסיונות, ההתפתחות הטכנולוגית והשיפור בשיטות האימון התוצאות שהאדם מסוגל להשיג רחוקות מרחק רב מאלה שבעלי חיים יכולים להגיע אליהן כמעט בכל תחום.

מיהו היצור החזק ביותר על פני כדור הארץ? לאיזו חיה יש יותר כוח, לאדם או שמא ליונק הגדול החי היום על פני האדמה - הפיל? ואולי מדליית הזהב בהרמת משקולות מגיעה לנמלה החרוצה? ואולי חיפושית הקרנף היא החזקה ביותר? השאלה הזאת קצת מטעה, ואפילו מכשילה. יתכן שנכון יותר לשאול: איזו חיה היא החזקה ביותר על פני כדור הארץ באופן יחסי לגודל שלה? התשובה מפתיעה החיה החזקה ביותר היא חיפושית הקרנף. אמנם הפיל יכול לסחוב משא הכבד אלפי מונים מהמשקל שהחיפושית יכולה לשאת, אבל הפיל מסוגל לשאת על גבו רק רבע ממשקל גופו ואילו חיפושית הקרנף מסוגלת לשאת משקל פי שמונה מאות וחמישים ממשקל גופה, כן, כן, פי שמונה מאות וחמישים ממשקל גופה. כדי שהפיל ייחשב לחיה החזקה ביותר בעולם היה עליו להרים על גבו שמונה מאות וחמישים פילים או להרים משקל של שבעה מיליון טון. אילו אנחנו, בני האדם, היינו רוצים לזכות במדליית הזהב, היה עלינו להרים טנק מרכבה השוקל כשישים טון. אפילו הנמלים הקטנות חזקות יחסית לפילים הגדולים. הנמלים יכולות להרים משא הכבד מפי עשרה עד פי חמישים ממשקל גופן. חיפושית הקרנף נקראת כך משום שיש לה קרן הדומה לקרן של הקרנף. בעזרת קרן זו החיפושית יכולה גם לחפור ברקבובית העלים ביערות הטרופיים וגם לשאת את מזונה למרחקים גדולים.

גם האדם אינו נחשב חזק לעומת הנמלים או חיפושיות הקרנף. שיא העולם בהרמת משקולות בידי האדם הוא כמאתיים ושישים קילוגרמים, כלומר רק פי שניים וחצי בערך ממשקל גופו.

גם העופות מגביהי העוף, אינם נחשבים ל'מרימי משקולות טובים'. העופות מסוגלים לשאת על גבם משקל שאינו עולה על 5% ממשקל גופם, כלומר חלק העשרים ממשקלם. לגבה של חסידה לבנה השוקלת כשלושה קילוגרמים אפשר לחבר משדר שמשקלו מאה וחמישים גרם בלבד, כמשקל עגבנייה אחת; נחליאלי לבן שוקל בממוצע עשרים ושלושה גרם. לגבו אפשר לחבר משדר השוקל כגרם אחד, אבל משדר כזה עדיין לא פותח.

מבנה גופה של החיפושיות מקנה לה את התואר 'אלופת העולם בהרמת משקולות'. בצורה כללית אפשר לומר שכוחו של יצור חי תלוי בצורתו (גודל ונפח), בשלדו (הפנימי כמו אצל היונקים, או החיצוני כמו אצל החיפושיות) ובשריריו. ככל שהיצור גדול יותר (משקל ונפח, לדוגמה הפיל) היחס בין שטח הפנים לנפח קטן יותר והעומס על מערכת התמיכה, כלומר על השלד, שבמקרה של הפיל הוא פנימי ומורכב מעצמות, גדול יותר, ולכן היכולת הפיזית שלו קטנה יותר. לעומת זאת המשקל והנפח של החיפושית קטנים מאוד והיחס בין שטח הפנים לנפח גדול מאוד. כמו כן השלד החיצוני של החיפושית מספק נקודת חיבור מצוינת לשרירים, ויש לה גם חיזוק נוסף על ידי מבנים של שלד פנימי, העשוי משלוחות של השלד החיצוני הנשלחות פנימה לחלל הגוף. כושר הנשיאה הרב שלה מתאפשר גם מכך שכל שש הרגליים של החיפושיות מחוברות אל החזה שלה, והחזה גדוש בשרירים. וכך, הגודל הקטן יחסית ומבנה החיפושית מקנים לה את כוח ההרמה שאין שני לו בעולם החי.

גם בקפיצה לגובה לא כדאי לאדם לנסות להתחרות בחרקים. השיא העולמי בקפיצה לגובה בלי ציוד מקצועי הוא כשני מטרים וארבעים סנטימטרים מטרים. גובה זה הוא פי אחד וחצי בערך מהגובה הממוצע של האדם. גם אם האדם מגייס את כל כוחותיו ומנצל את כל תכונותיו של מוט הקפיצה הוא מצליח לקפוץ רק פי שלושה מגובהו (כשישה מטרים).

התחרות על אלוף העולם בקפיצה לגובה בין החרקים קשה ומרה. את הזוכה במדליית הזהב אפשר למצוא גם בארץ. הזוכה היא קצפית הרוק. היא קופצת לגובה של פי מאה ועשרה מגודלה (ופי שבעים ושלושה מהאדם). בקפיצותיה היא מצליחה לייצר כוח ניתור הגדול פי ארבע מאות מכוח הכבידה של כדור הארץ. ספורטאים הקופצים לגובה מייצרים כוח ניתור של פי שלושה מכוח הכבידה של כדור הארץ. כדי שלאדם תהיה יכולת קפיצה כשל קצפית הרוק הוא היה צריך לקפוץ לגובה של כמאתיים מטר או לעבור בקפיצה בניין בן שישים קומות. גם הפרעוש (שעד לגילוי הישגיה של קצפית הרוק נחשב לשיאן), וכיום זוכה "רק" ב'מדליית הכסף' בקפיצה לגובה, מגיע לתוצאות הרבה יותר מרשימות מהאדם. הוא מצליח לקפוץ רק פי מאה מגודלו.

אחת ממדליות הזהב היוקרתיות ביותר בכל אליפות אתלטיקה היא הריצה הקצרה למאה מטר. בריצה זו על האצנים לייצר כוח מתפרץ חזק מאוד בשרירי רגליהם כדי להגיע לשיא המהירות בזמן הקצר ביותר. לשם כך האצנים מתאמנים ומפתחים את שרירי הרגליים. ולמרות כל ההתפתחות הטכנולוגית ושיפור דרכי האימון מהירות האדם עדיין קטנה פי שניים וחצי ממהירותו של היונק המהיר ביותר. בעוד האדם מגיע למהירות של כארבעים קילומטרים בשעה הצ'יטה מגיעה למהירות של 110 קמ"ש. גם לה יש שרירי רגליים מפותחים מאוד, אבל גם היא מסוגלת לרוץ במהירות כזאת רק למרחק של כמאתיים מטרים. מיני יונקים אחרים החיים בסוואנות יכולים גם הם להגיע למהירויות נאות בעזרת כוח רגליהם בלבד ולהתמיד במהירויות האלה זמן רב. לדוגמה, אנטילופות נראו נמלטות במהירות של כשישים ושבעה קילומטרים בשעה למרחק של קילומטר וחצי, או במהירות של כחמישים ושישה קילומטרים בשעה לאורך של שישה קילומטרים. צבאים מסוגלים לשמור על מהירות של ארבעים ושמונה קילומטרים בשעה למרחק של שלושים ושישה קילומטרים. אם כן, הם מסוגלים לעבור מרחק של ריצת מרתון במעט יותר משעה, כלומר מהר פי שניים מריצתו של אצן ריצת המרתון המהיר ביותר עד היום.

שנים רבות היה שיא העולם בקפיצה לרוחק של האדם שמונה מטרים ותשעים סנטימטרים. מעטים הצליחו לשבור אותו. לו היה לנו כוחות ותכונות כמו של הארבה היה מצבו טוב יותר. הארבה מצליח לקפוץ למרחק גדול פי מאתיים מאורך גופו. אילו יכולנו אנחנו לקפוץ למרחק כזה הייתה כל פסיעה שלנו בת שלוש מאות מטרים לפחות.

הדוגמות לכוחן המופלא של החיות על פני כדור הארץ הן בים הן ביבשה עוד רבות. לו רק יכולנו לייצר כבלים מקורי עכביש, לו רק יכולנו להגיב במהירות של הזיקית בשעת ציד המזון כי אז...