הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
(www.mypet.co.il)

אף שעד לפני זמן לא רב היה מגוחך מעט לקרוא לעונה הנוכחית בארץ 'חורף', נראה כי הימים האחרונים הוכיחו כי באמת ובתמים קר! גל קור פוקד אותנו לאחרונה, ואפילו לתל-אביבים שבינינו הגיעה הבשורה. עם זאת, ישנו הבדל ניכר בין החורף שלנו ובין החורף שבקטבים, וסביר להניח שלהבדיל מבעלי חיים רבים החיים שם את שנות חייהם, אנו לא היינו שורדים שם זמן רב, ללא אמצעים מיוחדים גם אם ממש היינו רוצים. ההוכחה לכך נעוצה בעובדה שגם כיום, לדוגמה, לא קיים ישוב קבוע באנטרקטיקה ולפי הממצאים משארים המדענים שגם אף פעם לא התקיים ישוב קבע של המין האנושי על אנטרקטיקה. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בעובדה שלנו בני האדם, שלא כבעלי החיים החיים בקטבים, אין את ההתאמות ההולמות לחיים בסביבה בה התנאים הסביבתיים קיצוניום במרבית ימות השנה. האורגניזמים החיים בקוטב הצפוני (ארקטיקה) ובקוטב הדרומי (אנטרקטיקה) מצליחים לשרוד בתנאים הקיצוניים של בית גידולם מכיוון שהם מצוידים בהתאמות אלו ואחרות לשם כך. אם לא כן, הם כבר מזמן היו נכחדים ולא היו אתנו על פני כדור הארץ. יכולתם של היצורים השונים לשרוד בתנאי סביבה קיצוניים היא תולדה של מיליוני שנות אבולוציה אשר יצרו את מגוון ההתאמות השונות לתנאי הסביבה הייחודיים של הקטבים. תנאי הסביבה בקוטב הצפוני ובקוטב הדרומי מציבים מגוון מכשולים - הרוח הנמדדת בקטבים יכולה להגיע למהירות של יותר ממאה קמ"ש. הטמפרטורה במשך חודשים ארוכים אינה מתקרבת אפילו לאפס מעלות צלזיוס (באנטרקטיקה נמדדה הטמפרטורה הנמוכה ביותר על פני הגלובוס במהלך חודשי החורף והיא הגיעה ל 89 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. בקיץ "החם" מגיעה הטמפרטורה לעד 15 מעלות צלזיוס מעל האפס. בקוטב הצפוני הטמפרטורות נעות בין 43 מעלות מתחת לאפס בחורף לאפס מעלות צלזיוס בקיץ.), אזורי הקוטב נמצאים ימים או אף חודשים ללא קרן שמש, הקרקע מכוסה חודשים ארוכים שלג וקרח וכפועל יוצא מן הטמפרטורות הנמוכות, מקשה את חיפוש המזון.

דובים בקוטב

היצורים המפורסמים ביותר החיים בקוטב הצפוני הם דובי הקוטב. אותם דובים המככבים בעשרות סרטי פרסומת ברחבי העולם כדי לסייע לפעילות העולמית לצמצום תופעת ההתחממות הגלובלית. לדובי הקוטב כמה מנגנונים - אנטומיים, פיזיולוגיים וכן מנגנוני התנהגות, המאפשרים להם לשרוד בתנאי הסביבה הקשים של הקוטב הצפוני, שם הטמפרטורה יכולה לרדת עד כארבעים מעלות צלזיוס מתחת לאפס (-43₀C). מבחינה אנטומית, לדובים התאמה חוץ-גופית ופנים-גופית. בחלק הפנימי של גופם שכבת שומן עבה מאוד המבודדת אותם מסביבתם הקיצונית. המנגנון החיצוני הוא שכבת פרווה עבה המשמשת גם היא מבודד יעיל נגד הטמפרטורות הנמוכות השוררות בקוטב. הפרווה מכסה את כל האזורים החיצוניים של הדובים, ובכללם כפות הרגליים, המשמשות מעין מגלשיים על השלג. גם זנבם הקצר של דובי הקוטב ואוזניהם הקטנות מאפשרים את הקטנת איבוד החום לסביבה. מלבד זאת, לדובי הקוטב טפרים קצרים וחזקים המשמשים לאחיזה בקרח, וחוטם מוארך, המאפשר לנבור בחורים בקרח ולשלות מתוכם את טרפם. מנגנון פיזיולוגי שקיים בדובים, כמו ברבים מהיצורים החיים בתנאי סביבה קיצוניים, הוא האפשרות להיכנס למצב של "תרדמה" במשך התקופה הקשה. במקרה של הדובים מדובר בתרדמת חורף (היברנציה), אשר בעקבותיה קצב הלב יורד וקצב חילוף החומרים מואט. במצב זה טמפרטורת גוף הדוב יורדת וקרובה יותר לזו של סביבתו. מנגנון התנהגות המאפשר לדובים לשרוד הוא ציד. מכיוון שהדובים הם בעלי חיים גדולים עליהם לצמצם את איבוד האנרגיה, ולפיכך בעת ציד ביבשה הם אינם רצים אחר טרפם אלא אורבים לו. מזון הדובים מורכב בעיקרו מכלבי ים - הדובים מחכים בפתחים הנוצרים בשלג, שכלבי הים מתנקזים אליהם כאשר הם עולים לשאוף אוויר, או מנצלים את העובדה שפרוות כלבי הים בהירה ומתגנבים לריכוזי כלבי ים באטיות ובזהירות. שיטה שלישית למציאת מזון היא בשחייה במים. למרות גופם הגדול של הדובים, הם שחיינים טובים ומהירים - מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים, וכאשר הם מזהים קבוצות כלבי ים על השלג הם שוחים לעברה ומפתיעים אותה.

נמר בנעליים

גם פרוותו של נמר השלג עוזרת לו לשמור על חום גופו, אולם אצלו ניתן למצוא מתאם בין סיכויי איבר מסוים להיחשף לתנאי סביבה קיצוניים ובין אורך הפרווה. הפרווה בבטן לדוגמה, שיש לה סיכויים גבוהים יותר לגעת בקרקע קרה בשעת שכיבה, ארוכה מהפרווה שבאזור הגב. הנמר לובש גם הוא 'נעלי שלג' המונעות החלקה ומקלות את צעדיו בין סלעים חדים, וזנבו, אשר אורכו כאורך גופו, משמש בימים הקרים כיסוי לאפו או לפיו.

שועל "ג'נרליסט"

מנגנון התאמה נוסף לתנאי הסביבה הקיצוניים שבקטבים הוא שינוי בתפריט המזון בין העונות השונות. ניצול מנגנון זה מאפשר לבעלי חיים מסוימים לגוון את המזון כתלות בעונות השנה השונות (ג'נרליסטים). שועל השלג, שועל קטן החי באזור הקוטב הצפוני, הוא אחד האורגניזמים אשר משנה את מזונו בהתאם לעונת השנה. הוא ניזון ממזון חי כדוגמת עופות ומכרסמים, פגרים, צמחים, חרקים, פירות, ביצים וזרעים. מגוון כה רחב של סוגי מזון שונים מאפשר לו לשרוד בעונות השונות. זאת ועוד, השועל בונה לעצמו במאורתו מעין מזווה, ובו הוא מטמין מזון מגוון לתקופות שונות. עוד מנגנונים שעוזרים לשועל השלג לצעוד בשלג בשלום הם השערות על כפות רגליו – כמו אלה של דוב הקוטב, העוזרות לו גם לגרור את טרפו בשלג, ואוזניו הקטנות, אשר מבנן עוזר להקטין את כמות החום שגופו מאבד.

פרסת האיילים

לאייל הצפון החי בערבות הקוטב הצפוני דרך אחרת להתמודד עם תנועתו בשלג. אולי זה יישמע מפתיע, אבל אייל הצפון החי באזורי השלג הקרים ו'ספינת המדבר', הלוא היא הגמל, פיתחו התאמות דומות להתמודדות עם השקיעה בשלג או בחול, למרות אזורי המחיה שונים. לשניהם פרסות רחבות המונעות את שקיעתם. בתור נציגי מחלקת היונקים, וכמו הדובים, גם לאיילי הצפון ישנה 'שמיכת פוך עבה' העשויה פרווה. לפרוות האיילים תכונות דומות מאוד לתכונות הנוצות של העופות. פרוותם קלה, חלולה, דקה ומאפשרת יצירת מעטה בידוד ושמירה על חום גופו של האייל גם בטמפרטורות הקיצוניות שסביבו. אמנם איילי הצפון אינם בונים לעצמם מאגרי מזון כמו שועל השלג, אך את מזונם - הקבור לעתים מתחת לשלג - הם מאתרים בעזרת חוש ריח מצוין, העוזר לעתים גם במציאת מזון של בעלי חיים אחרים.

חבורת פינגווינים

לא רק יונקים חיים בקטבים. גם עופות מסוגלים לשרוד בתנאים קיצוניים אלה, ואף שהקשר האבולוציוני בין מחלקת העופות למחלקת היונקים רופף למדי, גם נציגי מחלקה זו נוקטים שיטות דומות לנציגי מחלקת היונקים. הפינגווין, הנציג האולטימטיבי של מחלקת העופות בקטבים, משתמש לצורך הגנה מתנאי הסביבה הקיצוניים בכסות של נוצות, כמקבילה לפרווה של היונקים, ובשכבת שומן עבה. הנוצות מכסות את כל חלקי גופו, מלבד הרגליים, בצפיפות גבוהה ביותר. לפינגווין הקיסרי, אשר מגדל את צאצאיו בחורף האנטרקטי דווקא, ישנם גם מנהגים חברתיים שעוזרים לו להביא צאצאים לעולם בעונה הקשה ביותר. אחת הטקטיקות שהפינגווינים הקיסריים באנטרקטיקה נוקטים היא עמידה בצפיפות בקבוצות של עד מאות פרטים, וכל פרט נוטה קדימה אל שכנו. כך למעשה הזכרים השומרים על הביצה שהוטלה בקפל דגירה מיוחד בבטן מתחממים וחוסמים את הרוח. כל אחד בתורו דוחף לאט קדימה, וכך מתאפשר לכל פינגווין להתחמם בחלק הפנימי, שהטמפרטורות עולות בו מאוד.

ביצת לילית השלג

נציג נוסף של מחלקת העופות שחי בין היתר באזורים המושלגים מוכר לרבים מחובבי הסדרה 'הארי פוטר'. אמנם יש כאלו הנוטים לקרוא לו 'ינשוף השלג', אך במציאות נציג דורסי הלילה בסיפורי פוטר נקרא לילית השלג. מלבד הנוצות הרבות והצבע הלבן, אימצה הלילית התנהגות אשר מבטיחה את בקיעת דור ההמשך גם בתנאי קור קשים. שלא כמצופה, הלילית דוגרת על הקרקע, ולפיכך עליה לשמור על טמפרטורה אופטימלית של הביצים, שאם לא כן יקפאו העוברים למוות ולא יתפתחו. לכן ברגע שהנקבה מטילה את הביצה הראשונה הזוג מתחיל לדגור ואינו עוזב את הביצים ולו לרגע קט. בכך לא טמונה התאמת לילית השלג לתנאי הסביבה. ההבדל בין תחתית הקן לחלקו העליון, שההורים דוגרים עליו, יכול להגיע אף לעשר מעלות צלזיוס. לכן, תוך כדי דגירה, וכמו שאר העופות, ההורים מגלגלים את הביצים. להבדיל משאר העופות, גלגול הביצים נעשה כך שהתאים אשר יתפתחו מהם צאצאי הלילית מופנים תמיד כלפי הגוף המחמם ולא כלפי הקרקע הקרה. בכך ההורים מבטיחים את התפתחות הצאצאים בצורה הטובה ביותר.

נמר השלג, שועל השלג, דובי השלג, הפינגווינים, לילית השלג ועוד רבים משוכני אזורי הקטבים פיתחו התאמות לתנאי הסביבה באבולוציה של מיליוני שנים. כמה חבל שכמה עשרות שנים של לחץ בלתי פוסק מצדו של האדם, ובכללו גם הרס בתי גידול, ציד וההתחממות העולמית יעלימו חיות מופלאות אלו מהכדור.