הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
(www.mypet.co.il)

חשבתם פעם, מה היה קורה עם הייתם פוגשים את הגנב שנכנס אליכם הביתה? לבית הפרטי שלכם? חשבתם איך הייתם מגיבים במקרה כזה? האם הייתם מקבלים אותו בכוס קפה ועוגה? האם הייתם מפתחים איתו שיחה נעימה? כנראה שהתשובה לשתי השאלות האחרונות היא שלילית. כנראה, שאם הייתם פוגשים את הגנב בבתיכם הייתם מאוד כעוסים, מאוד רגזניים, מאוד רוצים להגן על בתיכם, להגן על רכושכם. סביר גם שהייתם מתקיפים את הגנב ומנסים לגרום לו לברוח מבתיכם.

עכשיו, נסו להיכנס ל"עורם", או שריונם, או קשקשיהם... של החיות בטבע הישראלי, כאשר אנו פולשים ל"בתיהם" או כאשר אנו מפתיעים אותם בזמן פעילותם. החיות בטבע הישראלי, והדגש על החיות בטבע בישראל, ולא בדרום אמריקה, ולא באפריקה, ולא באזורים אחרים בעולם, רק על החיות בטבע הישראלי, מפחדות מה"גנב", מפחדות מאיתנו בני האדם, הרבה יותר מאשר אנחנו מפחדים מהם. הפתרון המועדף על החיות שאל סביבתם פלש "יצור ענק ואימתני", כמו האדם, הוא בריחה וניסיון להימנע מהמפגש איתנו. אולם, כאשר אין מוצע ודרך הבריחה נחסמה בפני יצורים אלו, ישתמשו החיות בקלישאה המפורסמת "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ואז, ורק אז, ינסו להתקיף את "הפולש האכזרי".

אמצעי ההגנה מגוונים ורבים יש לחיות. יש כאלו העוקצים, יש כאלו המכישים, יש הנושכים, יש המפרישים ריחות רעים, יש המציגים מופעה ראווה ועוד כהנה וכהנה. אולם, אם בוא הקיץ, אנו שומעים בעיקר על שלושת אמצעי ההגנה הראשונים – עקיצות, הכשות ונשיכות. אמצעי הגנה אלו אופייניים ליצורים הפוקילוטרמיים (טמפרטורת חום גופם משתנה בהתאם לטמפרטורת הסביבה) אשר מגבירים את פעולתם הסביבתית במקביל לעליה בפעילות החוץ ביתית של האדם.

מנגנון ההגנה מבוסס על ארס. הארס הוא מקבץ של חלבונים, בדרך כלל קצרים המכונים פפטידים, המועברים מהטורף אל הנטרף. בדומה לכל פולש זר, גם נגד הארס מופעלת מערכת ההגנה של הגוף המייצרת נוגדנים כנגד החלבון הלא מוכר. יעילותם של הנוגדנים תלויה במספר גורמים: המין המכיש / עוקץ / נושך, כמות הארס (כמות ההכשה / עקיצה / נשיכה אינה קבועה מראש ואינה ידועה), סוג הארס, מצבו של המוכש: גיל, מצב בריאותי, מיקום ההכשה בגוף, התנהגותו סמוך להכשה וכמה זמן עבר עד הפינוי והטיפול הרפואי. ברוב המקרים, היות וקצב פעולתו של הארס מהירה יותר מקצב הפעלתה של מערכת ההגנה ומקצב ייצור הנוגדנים לארס, לא תמיד הגוף מצליח להתמודד לבד כנגד הארס. לכן, קיימת חשיבות עליונה לא לזלזל בשום הודעה על הכשה / עקיצה / נשיכה ולפנות את המתלונן במהירות האפשרית לבית החולים. חל איסור מוחלט לנסות ולמצוץ את הארס, לשים חוסם עורקים או חוסם ורידים וכדומה. פעולות אלו יגרמו רק להרעת מצבו של הנפגע.

קיימים מספר סוגים שונים של ארס. אחד הנפוצים הוא הנוירוטוקסין הקיים אצל מגון רחב של בעלי חיים. לאו דווקא שוכני יבשה כדוגמת קוברה הידועה בעולם והפתן השחור המוכר בארץ וסוגים שונים של עקרבים ועכבישים, מצוידים בארס מסוג זה. גם בסביבה הימית קיימים בעלי חיים המצויידם בנוירוטוקסין, לדוגמה, החרוטים הימיים השייכים למחלקת החלזונות ועוד. הארס הוא, כאמור, פפטיד או במילים פשוטות, חלבון קצר, של מספר חומצות אמינו המחוברות בניהן. בצורה כללית, ניתן לומר שיעדו של הנוירוטוקסין היא מערכת העצבים של הנטרף. למעשה, חוסם הארס את אפשרות העברת הסיגנל העיצבי ועל ידי כך גורם לשיתוק הטרף ולמוות כתוצאה מחנק. את המערכת העיצבית ניתן לחסום במספר דרכים. חסימת תעלות נתרן, חסימת תעלות סידן, חסימת רצפטור NMDA (לאספרטט), חסימת רצפטור של אצטיל כולין (נוירוטרנסמיטור) ועוד. לדוגמה, ארס הקוברה מיועד לחסימת הפסקת פעולתו של אצטיל כולין. גם סמים מסוימים, רעל הבוטוליזם (שנוצר על ידי החיידק קלוסטרידיום בוטולינום (Clostridun botulinum) הזכור לשמצה מקופסאות השימורים שגרם אחד שלו מסוגל להרוג מיליוני אנשים) וגז העצבים (שסדאם חוסיין איים לירות על ישראל במלחמות המפרץ) פועלים על אותו רעיון של חסימת שחרורו של האצטיל כולין ועל ידי כך להתכווצות השרירים ומוות מחנק.

פגיעה נוספת של ארס היא לדוגמה, הכשה של נציגי משפחת הצפעונים בארצנו, פגיעה המורגית. במקרה זה פעולת הארס היא מהירה ומסוכנת. במקום ההכשה מופיעה בדרך כלל התנפחות חזקה המלווה בכאבים עזים. ההתנפחות נגרמת כתוצאה של יציאת נוזל הדם מנימים והצטברותו בין התאים. הארס מחליש את דפנות הנימים וכתוצאה מכך הם נעשים חדירים ונותנים לנוזל שבתוכם לרווחים שבין התאים. בנוסף, ממיס הארס את הכדוריות האדומות של הדם וגורם לחוסר דם חריף. התופעה החמורה ביותר היא של הלם המתבטא בירידה פתאומית וניכרת בשיעור לחץ הדם ובהחלשת פעולת הלב עד להפסקתו הגמורה.

לא רק נזקים גורם ארס היצורים החיים. עולם הרפואה מבסס לא מעט תרופות על ארס בעלי החיים. בארה"ב גילו מדעים שהרכב הארס של עכבישים יכול לסייע בהקלה על סבל משטף דם במוח האדם. בארס העכבישים נמצאו חומרים אשר יכולים לעכב חומר מסוים המופרש למוח ועלול לגרום לנזק בלתי הפוך במהלך השטף דם. גם תרופה לטיפול בהפרעות בקצב הלב המופקת מארס עכביש הטרנטולה נוסתה בארה"ב בהצלחה. לא רק בארה"ב, גם ברמב"ם גילו החוקרים את סגולותיו של ארס העכבישים. החוקרים טוענים שלארס העכבישים השפעה דומה כמו לתרופת הויאגרה.

מלבד עולם הרפואה גם עולם החקלאות הבין את סגולותיו של הארס כאשר מתעלים אותו לכיוונים נכונים. לדוגמה, ענף שלם של ההדברה הביולוגית הנלחם בזחלי הפרודניה, זחל הגורם נזק גדול לעלים, מבוסס על ארס העקרבים. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והמכון הוולקני בבית דגן, ממצלים את תכונותיו של הנוירוטוקסין של העקרב לשיתוקו של הזחל ולמותו.

ארס החיות, התפתח לאורך מיליוני שנים של אבולוציה עוד לפני קיומו של האדם על פני כדור הארץ. בשימוש נכון ומושכל מנצל האדם את ארס החיות כבר מאוד שנים, אל לנו, לסתות מדרך זו, כי "האויב של אויבי הוא ידידי". רבות עוד נוכל להפיק מלימוד וחקר מנגנוני הארס של החיות השונות על מנת לשפר את חיינו על פני כדור הארץ.