למעלה מחמישים אחוז מבתי הגידול החשובים ביותר באירופה, שהם בעלי ערך רב בשמירת טבע, קשורים באופן ישיר בשטחים של חקלאות בעלת אינטנסיביות עיבוד נמוכה. פעילות חקלאית יוצרת בתי גידול חדשים שכוללים: אחו, שדות מרעה, שדות בור, שדות מעובדים ועוד. מעבר לחקלאות אינטנסיבית בה קיים ניצול יעיל יותר של שטחי השדות, שימוש אינטנסיבי בחומרי הדברה ונטישה של שדות חקלאיים, יוצרים משטחים אחידים ובכך מצמצמים את מגוון בתי הגידול (Bignal et al., 1996). שינויים כאלה באופי החקלאות אחראים לפגיעה במיני עופות מוגנים רבים באירופה, ביניהם הבז האדום שמוגדר כיום כמין בסכנת הכחדה עולמית (Bignal et al., 1996, Donazar et al., 1993).

מטרת מחקרי היא לבחון את חשיבותם של השדות החקלאיים והשדות הטבעיים ברמות מנשה כשדות צייד של הבז האדום, וכן לתאר את התנהגות הצייד של מין זה בשדות חקלאיים וטבעיים. על פי סקר קינון מקיף שנערך ע"י מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע בשנת 2003, מושבות הקינון העיקריות של הבז האדום בישראל נמצאות בישובי רמות מנשה, וכוללות כ – 400 זוגות המקננים בגגות הבתים ובתיבות קינון, ומכאן החשיבות להכיר ולשמור על התנאים להמשך קיומן של מושבות אלה.

מתוצאות המחקר עולה כי הבזים סלקטיביים מאד וצדים רק באחוז קטן מהשטח. שדות הצייד המועדפים על הבזים הם שדות טבעיים של בתה, שדות בור ותבואה. הבזים נמנעו כמעט לחלוטין מצייד במטעים ובכרמים בהם נעשה שימוש אינטנסיבי בחמרי הדברה שבא לידי ביטוי בביומסה נמוכה של הטרף הפוטנציאלי (חיפושיות וחגבים) בשדות אלו, וכן נמנעו מצייד בחורש. נמצא כי הגורמים המשפיעים ביותר על בחירת שדות הצייד הם ביומסת החיפושיות, הטופוגרפיה של השדה והמרחק ממושבת הקינון.

בבחינת התנהגות הצייד של הבזים נצפו הבזים צדים בשתי שיטות עיקריות: צייד ברפרוף וצייד מעמדת תצפית. הצלחת הצייד דומה בשתי השיטות (79% הצלחה ברפרוף לעומת 72% מתצפית) אולם קצב הצייד גבוה יותר ברפרוף (0.35 לעומת 0.10 צלילות לדקה) מה שהופך את הצייד ברפרוף ליעיל יותר, אם כי שיטה זו יקרה יותר מבחינה אנרגטית.

לא נמצאו הבדלים בקצב ובהצלחת הצייד בין שדות התבואה לשדות הבתה. אין אינטראקציה בין זוויג לשדה. על אף שקיימת דו פרצופיות זוויגית ברורה בבז האדום, לא נמצאו הבדלים בין הזוויגים בקצב ובהצלחת הצייד. ראוי לציין כי שני הזוויגים משתתפים בדגירה ובטיפול ההורי בגוזלים.