הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
                                             (www.mypet.co.il)

"חיפשנו וחיפשנו, ידעתי שהם באזור. כאילו בלעה אותם האדמה. אבל כבר חצי יום לא מצאנו שום רמז, שום עקבות, שום שריד. פרשתי לנוח ולנסות להביט על האזור מנקודה שונה. פתאום, מה רואות עיניי? בין גלי האבנים והבולדרים מציצה לה פיסת נייר סיגריה קטנה עם סימני שרפה, ללא סימני שיזוף; ידעתי כי אלו עקבות חדשים ולא עתיקים - עקבות שהשאירו בשטח לא בכוונה. חשבתי לעצמי שהם מתחבאים בין הסלעים. קראתי לשאר הפלוגה, הקפנו את מקום מחבואם וקראנו להם לצאת. ובאמת, בין הסלעים יצאו שני מבריחים עם ידיים למעלה", כך סיפר לי אל"מ (במיל') חמאזי את סיפור מציאת חוליית המבריחים. חמאזי, מפקד יחידת הגששים של צה"ל, שחינך דורות של גששים, לימד אותי כלל חשוב בחיים: בחיים אין סתם - כל דבר בטבע הוא עקבות וסימן. לכל דבר יש סיבה, בטח כאשר אתה רוצה להיות 'גשש בלש'.

פוקחים עיניים

עקבות הם לא סתם סימנים שנשארים, עקבות הם רמזים. רמזים לנוכחותם של אותם יצורים שעברו במקום זה לפנינו. במקום שמצאת בו עקבות, מצאת רמז - מנקודה זו ניתן להמשיך לחקור. אין זה אומר שהיצורים חייבים להיות באותו מקום ולחכות לך, ולא חלה עלינו החובה לראותם כדי להכיר בנוכחותם בשטח. כדברי חמאזי, אין עקבות במקום מסוים סתם.

כולנו מכירים את עקבות בעלי החיים הנראים במצע רטוב. עקבות בחול הים, עקבות בבוץ, עקבות בבטון הרטוב ועוד. בעקבות כאלו אנו מוצאים בדרך כלל את טביעת הרגל. טביעת רגל של עורב אפור הנובר בערמת אשפה בחוף הים, עקבות מגף של ילד ששיחק בבוץ או עקבות של רגל יחפה שהשאירה את סימנה בבטון. מבט חפוז על טביעת הרגל המוטבעת יכול ללמדנו רבות על בעל החיים שעבר במקום: האם הוא היה קל או נשא משקל כבד על גבו? כמה רגליים יש לו? לאיזה כיוון נע ההלך? האם הלך יחף? האם נעל נעליים או אולי סנדלים? האם יש לו ציפורניים? ועוד שאלות רבות אשר תשובה להן נקבל רק אם נפקח את עינינו.

מוצאים את ההבדל

זיהוי העקבות אינו פשוט - אמנם קל להבדיל בין עקבות של הולך על שתיים לעקבות של הולך על ארבע או על שש, אך איך ניתן להבדיל לדוגמה בין עקבות הולכים על ארבע השייכים למשפחת החתוליים להולכים על ארבע השייכים למשפחת הצבועיים או להולכים על ארבע השייכים למשפחת הכלביים? הרי לכולם ארבעה עקבות. לכאורה ההבחנה קשה ולא אפשרית, אבל העקבות של נציגי משפחות אלו שונים מאוד אלה מאלה. לדוגמה - ציפורני הכלב חשופות תמיד, להבדיל מציפורני החתול, הנשלפות רק בשעת משחק בבית או בשעת הטריפה בטבע. רוב הזמן נציגי משפחת החתוליים הולכים עם ציפורניים מכונסות, אשר אינן משאירות עקבות על הקרקע, ורק בעת הסתערות על הטרף הציפורניים נשלפות ומסייעות ללכידת הטרף. איך מזהים עקבות של צבוע מפוספס? אצל צבועים מבנה הגוף מותאם למזון ממנו הם ניזונים. מזונם העיקרי הם נבלות, אותם הם גוררים בעזרת רגליהם הקדמיות. לכן, אין סימטריה בין רגליהם - הרגליים הקדמיות גדולות והרגלים האחוריות קטנות. בשל כך, אם נחזה בארבעה עקבות על הקרקע, ובהם זוג אחד גדול וזוג אחד קטן, נוכל לדעת – כאן עבר צבוע מפוספס.

משאירים סימן

עקבות לא חייבים להיות רק של רגליים. נברן המים לדוגמה, מין של מכרסם, השאיר לנו סימנים ועקבות בעמק החולה, אך עד היום לא ראה אותו איש. הכיצד? עקבות נברן המים ידועים בעזרת עקבות של יצור אחר; דורסי הלילה התרים אחר מזונם ניזונים גם ממנו. מכיוון שאין באפשרותם לעכל את כל מרכיבי הנברן, הם פולטים חלקים מהשערות, מהעצמות, מהגולגלות ומהלסתות. דורסי הלילה משאירים לנו עקבות כפולים - עקבות בהם הם מצהירים "היינו פה – ראו את הצנפה", ועקבות של נברן המים האומרים "גם הוא היה פה באזור".

ישנם עקבות עתיקים בני מיליוני שנים, שעד היום נחקרים רבות בכל העולם. המאובנים לדוגמה הם עקבות של יצורים אשר חיו לפני שנים רבות, בדיוק במקום שאנו גרים בו כיום. מאובנים של צמחים, עצים, חלזונות, צדפות, קיפודי ים, חבצלות ים, אלמוגים, עצמות, שיני דגים וחולייתניים גדולים הם חלק מעקבות עתיקים שניתן למצוא בעיקר בסלעי המשקע הימיים הפזורים בארצנו. עקבותיהם של יצורים אלו יכולים להיות במגוון צורות - קונכייה ימית מאובנת למשל מספרת לנו המון בלי להוציא ולו מילה אחת מפיה. הקונכייה מלמדת אותנו שבאזור שהיא נמצאת בו כיום היה פעם ים, והיא יכולה לספר לנו גם מה היה גודלה. הגאולוגים יכולים לספר לנו אם הקונכייה הגיעה מים עמוק או מים רדוד, מים פתוח או מלגונה סגורה. מאובן של עץ הוא עקבות לתקופה יבשתית שגדלו בה עצים. לדוגמה, במכתש רמון, הנמצא במרכזו של הנגב, קיימים עקבות של תקופה ששלטו באזור יערות; בתקופה ההיא תנאי הסביבה בנגב היה שונים לחלוטין. בתקופה ההיא כמות המשקעים בנגב היתה רבה מאוד בהשוואה לכמותם כיום..

לא רק בעלי חיים או צמחים משאירים עקבות בשטח. מי שאוהב לבלות בחוף הים או על שפת ברכת השחייה מכיר היטב את עקבות השמש. בעיקר מכיר אותם מי שלא מרח על עצמו קרם הגנה מפני קרינת השמש. השמש משאירה בנו עקבות בכל האזורים החשופים לה - בכל האזורים אשר לא טרחנו להגן עליהם.

לא רק השמש, כגורם א-ביוטי, משאירה עקבות. גם כמויות הגשמים משאירות עקבות על צמחים, ובעיקר על טבעות הצמיחה של העצים. חתך בגזע יכול ללמדנו על חילופי העונות - עונות גשומות ועונות יבשות. בעונה גשומה קיימת צמיחה מואצת של שכבות הגזע, ואילו בעונה יבשה צמיחתן של אותן שכבות איטית. לכן ניתן לראות טבעות צמיחה בעובי שונה.

בעלי חיים משאירים עקבות, צמחים משאירים עקבות, ועקבות אלו הם חלק מהמערכת האקולוגית, חלק ממעגל החיים בטבע. עקבות אלו שונים מהעקבות שאנו - בני המין האנושי - משאירים. לנו יש 'טביעת רגל אקולוגית', אנו משאירים עקבות באטמוספרה, בשכבת האוזון, באוויר, בנחלים, בימים, באוקיינוסים, באדמה, במי התהום ואיפה לא? ככל ש'טביעת הרגל האקולוגית' שלנו כבדה יותר, כן הנזק הסביבתי שאנו יוצרים גדול יותר, ולהפך. עקבות המין האנושי גרמו, גורמים וללא מתן תשומת לב (דבר אשר אינו קורה כיום) יגרמו להיעלמות העקבות האחרים בטבע.