זיקית

מקללת ושורפת

לרוע מזלה של הזיקית, בני אדם לא תמיד מתפעלים מיכולתה המופלאה להחליף צבעים, ופעמים רבות דווקא נבהלים מזה. גם הנשיפות שהיא משמיעה כשתופסים אותה ואוחזים בה, נדמות בעיני רבים בעולם לקללות. באי מדגסקר, שבו חיים יותר ממחצית מיני הזיקיות, מאמינים שהזיקית ארסית ומסוכנת ושאין לגעת בה, אף שבפועל אינה מסבה לאדם כל נזק. בגלל הפחד הגדול שהזיקית מטילה עליהם, תושבי מדגסקר לעולם לא יפגעו בה, ואם זיקית תחצה לאטה את הכביש, יעצרו כל המכוניות ויניחו לה לעבור בבטחה. לעומתם, מוסלמים רבים מאמינים שתפקידה של הזיקית ללבות את אש הגיהינום, ולכן כל מי שהורג זיקית דווקא יזכה לחיים טובים בעולם הבא.

שחף

מגן הספינה

מלחים אוחזים עד היום באדיקות בשלל אמונות טפלות, בתקווה שאלה יגנו עליהם מפני הסכנות הרבות שאורבות להם בלב ים. אחת האמונות האלה קשורה בשחפים המלקטים את מזונם בשובלי הספינות. יורד ים שיפגע בהם, יטיל מזל רע על הספינה כולה. מקורו של כלל זה באמונה קדומה אחרת, שהשחפים נושאים את נשמותיהם של המלחים שנספו בים.

חתול שחור

חברו הטוב של השטן

חתול שחור, שאין לו אפילו שערה בהירה אחת, הוא כבר אלפי שנים נושא לאמונות טפלות, אלא שבהתחלה הוא נחשב קדוש דווקא. במצרים העתיקה לחתול השחור היה מעמד רם ונישא, כי האמינו שיש לו קשר לעולם הבא. כל מי שהרג חתול שחור נידון למוות, ואפילו חנטו חתולים שחורים במותם, כשם שעשו לאנשים חשובים. גם באירופה היה מחירם של חתולים שחורים גבוה מאוד, כי האמינו שחתול שחור בבית מביא מזל טוב וכסף.

אבל מאוחר יותר השתנו פני הדברים: עם עליית הנצרות ועם ניסיונותיה למגר את האמונות העתיקות, הפך החתול השחור לסמל של השטן. היותו חיה לילית, טורפת, חרישית, שמסוגלת להשתחל מבעד לפתחים צרים, הפך אותו ליצור שנוא ודחוי, ממש התגלמות הרוע. האמינו שמכשפות רוכבות על חתולים שחורים, ולכן נשים עריריות שגידלו חתולים כאלה נחשדו מיד בכישוף, ולעתים הועלו על המוקד רק בשל כך.

האמונה הטפלה הרווחת היום היא שאם חתול שחור עובר לפני אדם כלשהו, עליו לירוק שלוש פעמים, לחזור אחורה וללכת שוב את אותה הדרך. ואם חתול שחור עבר בין זוג חברים – כדאי שהם יתכוננו למריבה גדולה...

ינשוף

רק לא לאור יום

אינספור אמונות טפלות נקשרו בבעלי כנף, ולתשומת לב מיוחדת זכו הינשופים: ציידים ליליים, שקולותיהם מעבירים צמרמורת של פחד ומבטם חודר. לעתים הם נחשבו סמל לחכמה ולעתים סמל לחורבן ולמוות. כשהנביא ישעיה מנבא את חורבן בית המקדש ומתאר את היום שאחרי, הוא מאיים שהבתים יתמלאו באוחים ובשעירים, שהם מינים של ינשופים. גם הרומאים ראו בדורסי הלילה מבשרי עתיד שחור, וינשוף שנצפה בתוך העיר ניבא עבורם הרס ותבוסה. מספרים שהמלך הורדוס ישב בארמון בקיסריה וראה ינשוף עומד על חבל מעל לאמפיתיאטרון. המחזה גרם לו להרגיש רע, ליפול על הגב ולמות בתוך חמישה ימים.

בבריטניה רווחת עד היום האמונה שינשוף שנראה לאור יום מביא עמו בשורות רעות. ג'יי. קיי. רולינג, המחברת הבריטית של ספרי הארי פוטר, החליטה לצחוק קצת על הבריטים בעניין הזה: ממש בתחילת הספר הראשון רואים המוגלגים (אלה שאינם קוסמים) המוני ינשופים לאור יום ונתקפים בהלה. אבל בעצם, הינשופים נשאו דואר שבישר בשורה נפלאה: וולדמורט - קוסם האופל הגדול בכל הזמנים - הובס.

סוס

המזל נכנס בדהרה

במשרדו של פרופסור נילס בוהר, זוכה פרס נובל לפיזיקה, היתה תלויה פרסה של סוס, שהיא סגולה למזל טוב. כששאלו את הפרופסור אם הוא מאמין באמונות טפלות כאלה, הוא ענה מיד: "מה פתאום, אבל שמעתי שפרסת סוס מביאה מזל טוב גם אם לא מאמינים בה".

פרסת סוס שתולים בכניסה לבית, מביאה מזל טוב לכל תושביו, כך מאמינים ברחבי העולם כבר מהעת העתיקה. יש טוענים שאת הפרסה צריך לתלות כשפתחה כלפי מטה, כי אז היא נראית כבית, ויש טוענים שצריך לתלותה הפוך, כדי שהמזל לא יישפך ממנה החוצה.

הפרסה היעילה ביותר היא זו שמוצאים במקרה ולא קונים בכסף, ומי שמוצא שלוש פרסות בשנה אחת יהיה מחוסן מפני כישוף כל ימי חייו.