הכתבה פורסמה בעיתון חי גליון מספר 181
הוא חי ביבשה ולא בים, אך בעיית המים העולמית וצמצום בתי הגידול הלחים השפיעו, משפיעים וישפיעו גם על חייו. מצד אחר, הגדלת שטח בריכות הדגים בארץ ובניית מאגרי מים ברחבי הארץ, ובעיקר באזור הנגב, אפשרה את התפשטותו גם לאזורים מדבריים בהם לא נצפה בעבר. למרות זאת, עתידו אינו מעודד. על פי הספר האדום של החולייתנים בארץ, עתידו האזורי של חתול הביצות מוגדר "בסכנה" בעיקר עקב הרס בתי הגידול הלחים.

סיפורה של מאיה

לפני כמה חודשים נכנסה לילך בולוטין למכלאה של חתולי הביצות כדי להפריד את הנקבה ההרה מקבוצת הזכרים. ללילך ולדנדן בולוטין מקלט לחיות בר אותו הם הקימו בחווה בה הם מתגוררים בצפון הנגב. בפעם הקודמת שהנקבה המליטה היא לא טיפלה בגוריה, ולילך חששה שאולי זה קרה בשל נוכחותם של כמה זכרים במכלאה. הפעם היא החליטה להפריד אותה מהם. מיד כשנכנסה למכלאה היא הבחינה שהנקבה רזתה, והבינה שהיא החמיצה את ההמלטה. הגורים ודאי נטרפו. אבל רגע לפני שיצאה היא שמעה קול יללה דקה. היא הלכה בעקבותיה ומצאה שני גורים קטנים: אחד מת, אחד מיילל. לילך לא גידלה מעולם גור של חתול ביצות בן כמה שעות שלא שתה קולוסטרום (החלב העשיר שמצוי אצל האם בשלבים הראשונים של ההנקה), ולפיכך היא הייתה פסימית לגבי הצלתו. "למזלי היתה לי בבית אומנת" היא מספרת "כלוב מיוחד ששומר על טמפרטורה קבועה – וחבר שהגיע לחווה מאזור המרכז הביא איתו אבקת חלב מיוחדת לגורי חתולים". אחרי שבועיים הגורה שזכתה לשם מאיה פקחה עיניים. אופטימיות זהירה. בגיל חודש היא כבר התחילה לשחק בצעצועים של הילדים, להתאמן בציד ולרדוף אחריהם. לפני חודשיים מלאו למאיה חמישה חודשים, ולא היה ניתן להחזיק אותה עוד בבית. היא נהייתה חיית פרא. במקלט בנו לה כלוב מעבר ליד הבית, וכשתגדל היא תצטרף למכלאה של הגדולים. בינתיים לילך מבלה איתה מדי בוקר ברגעים אחרונים של ליטופים ואהבה.

חתול הביצות (Felis chaus) שייך לסוג Felis במשפחת החתוליים, הכולל 28 חתולים קטנים ובינוניים שאינם יודעים לשאוג ונפוצים כמעט בכל העולם. רגליו ארוכות, כפותיו קטנות, משקלו כעשרה קילוגרם, אורך גופו כ-70 סנטימטר, וזנבו מוסיף לכך עוד 30 סנטימטרים. חתול הביצות דומה לחתול הבר במראהו ובצבעיו הנעים בין חום, אדמדם, צהבהב או כתום כהה. הוא חובב אזורים לחים או בתי גידול לחים. בשל כך לא מפתיע שניתן לראותו מאזור הנילוס במצרים ועד לאזורים הלחים של דרום מזרח אסיה. למרות השוני האקלימי והמאפיינים הגיאוגרפיים השונים, נוכחותם של בתי הגידול הלחים מאפשרים לחתול מיוחד זה לגוון את אזורי מחייתו. תמונה דומה קיימת גם בארצנו. רוצים לראות חתולי ביצות? חפשו אותו בבתי גידול לחים בעיקר בשעות הלילה או בשעות אחר הצהריים המאוחרות. אל תתפלאו אם תראו אותו גם בשעות היום, לרוב הוא נח בין השיחים ואינו חושש מפעילות גם בשעות אלו. חתול הביצות אינו בוחל גם באזורים מדבריים בהם קיימות מלחות (קרקעות עם ריכוז מלחים גבוה) עם מי תהום גבוהים המאפשרים התפתחות בתי גידול לחים, לדוגמה, מלחת סדום. על אחת וכמה הוא אינו דוחה את האזורים הצפוניים כדוגמת עמק החולה, אשר גם בהם ניתן למצוא בתי גידול לחים. מלבד התפשטותו דרומה וצפונה ניתן למצוא אותו גם לרוחבה של המדינה - באזורים הלחים של עמק בית שאן, בעיקר בין עשרות בריכות הדגים הפזורות בעמק, דרך בריכות הדגים של עמק חרוד ועד לבתי גידול הלחים של עמק עכו.

למרות חיבתו של חתול הביצות לבתי גידול לחים, אין מזונו מבוסס רק על יצורים אקווטים כדוגמת דגים ודו חיים. הוא מגוון את מזונו גם בעזרת ציד בעלי חיים יבשתיים מובהקים כדוגמת ארנבות ועכברים, וגם בעלי הכנף באזורים הלחים צריכים לחשוש ממנו.

לא כמו כולם

כמו אחרים מבני משפחתו חתול הביצות מטיב לטפס על עצים ולרוץ - הוא עשוי להגיע למהירות של 32 קמ"ש. הוא אינו נרתע ממים, למעשה הוא שחיין מעולה ובעת הצורך הוא שוחה אל טרפו במהירות ובמיומנות. את חיבתו למים ניתן לראות גם בדרך הציד המיוחדת שלו השונה ממרבית בני סוגו. כאשר הוא צד דגים הוא מכניס את ראשו לתוך המים, בניגוד לשאר החתולים אשר צדים דגים באמצעות הרגליים. גם הליכה במים רדודים ושחיה במים עמוקים יותר מייחדים את מין זה משאר החתולים, וכן פרווה גסה אשר מתייבשת במהירות רבה יותר מאשר הפרווה העדינה של חתולים אחרים.

גם ביחסים הבין אישיים קיימת שונות התנהגותית בין חתול הביצות לשאר החתולים. ברוב המקרים של נציגי החתולים מגדלת האם כמעט לבד את גוריה, אצל חתול הביצות קיים שיתוף פעולה בין בני הזוג בגידול הצאצאים. אירועים בהם ניתן לראות זוג הורים עם שניים, שלושה ואפילו ארבע גורים יחדיו אינם נדירים, ולא פעם ניתן לראות את הזכר (הגדול מהנקבה) מגן על משפחתו בחירוף נפש.

שורד (בינתיים)

הערכות מדברות על גודל אוכלוסייה של כ-600 פרטים של חתולי ביצות בישראל, אך מידע מדויק אין. גם חוקרי העבר נתנו הערכות שונות לגבי גודל אוכלוסיית חתולי הביצות בארצנו. טריסטרם, אחד החוקרים האירופים הראשונים שהגיעו לארצנו באמצע המאה ה-19, טען שחתולי הביצות אינם נדירים בישראל. בשנות השלושים של המאה ה-19, ישראל אהרוני, 'הזואולוג העברי הראשון', מסווג את חתול הביצות כנדיר ליד הירדן. לקראת סוף שנות השישים של המאה ה-20, פרופ' שמעון (פריץ) בודנהיימר שמעון? (מייסד וראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בי-ם ) טוען שחתול הביצות שכיח בארצנו.

חתולי הביצות הם דוגמה למין אשר הצליח, לפחות זמנית, לשרוד את פעילותו חסרת הפשרות של האדם בטבע ולא בגלל טוב לבו של האדם. לחתולי הביצות, יש כנראה משרע תכונות אקולוגיות נרחבות אשר אפשרו להם לפצות על הרס, פיתוח וצמצום של מקווי המים המתוקים בארצנו ובתי הגידול הלחים. פעולות אלו אשר נעשו עם קום המדינה ובשנים הראשונות לתקומת העם היהודי בארצו, תחת הסיסמה "נלבישך שלמת בטון ומלט", גרמו לצמצום בתי הגידול בהם ניתן היה לראות את חתולי הביצות. אולם, פיתוחו של ענף הדייג ופיתוח מאגרי מים, פיצו על אובדן אותם בתי גידול לחים טבעיים, ולמעשה יצרו בתי גידול לחים מלאכותיים, אותם חתולי הביצות למדו לנצל. לא הרבה מינים טבעיים התברכו בגמישות התנהגותית כה מרשימה והתאמת אורח חייהם לבתי גידול חדשים בצורה כה מהירה. אך לא לעולם חוסן. ציד לא חוקי גורם לדילול מסיבי בגודל אוכלוסיית חתולי הביצות. ידועים מקרים בהם חתולי ביצות ממושדרים במשדרים לאיכון מקומם ('איתורן' נייד המוצמד לבעלי החיים) מצאו את מותם בתוך מלכודות לא חוקיות. פקחי רשות הטבע והגנים מדווחים על ירידה בכמות התצפיות בחתולי הביצות בסיורים בשטח. נקווה, שהפעולות הננקטות לצמצום הציד הלא חוקי וגמישותו ההתנהגותית של חתול הביצות יאפשרו לנו להמשיך ליהנות ממנו גם בעתיד במגוון בתי הגידול הלחים בארצנו.

כתבה על המקלט לחיות בר של דנדן ולילך הופיעה בגיליון 134 של 'עיתון חי'

כל התצלומים צולמו במקלט http://www.dandanbolotin.co.il/