הכתבה פורסמה בעיתון חי

שטחה כה גדול עד שרוב תנאי האקלים בעולם שוררים בה. היא גדולה יותר מאירופה בכמעט 30 אחוזים. 40 אחוזים מאירופה נמצא בשטחה. תשיעית מכלל שטח יבשות העולם נמצא בתחומה. מדינת ישראל נכנסת בה כ-460 פעמים!!!. ההר הגבוה באירופה - הר אלברוס, וימת המים המתוקים הגדולה בעולם - ימת באיקל, נמצאים בתחומה. היא המדינה הגדולה בעולם. ברוסיה תוכלו למצוא מגוון עשיר של טבע וצומח. תוכלו להתמקד באזור מסוים, 'לחרוש' אותו לאורכו ולרוחבו ולפגוש בדובים, בסנאים, בשועלים, בעופות דורסים, בנמרים, בנחשים ומה לא. ובמספרים: 120 אלף נהרות, יותר מ- 2,000 אגמים, 11 אלף מיני צמחים עילאיים, 320 מיני יונקים, 730 מיני עופות, 70 מיני יונקים, 30 מיני דו חיים, 400 מיני דגי ים ו-270 מיני דגים של מים מתוקים. נכון לסוף המאה הקודמת שני אחוזים מרוסיה הוגדרו כשמורת טבע אשר נפרסו על שטח של 32 פארקים.

הטונדרה הארקטית

אחד האזורים הייחודיים והנרחבים ברוסיה הוא הטונדרה הארקטית המתפרסת על פני חצי הכדור הצפוני. בטונדרה, שפירושה, 'מישור נטול עצים', תנאי הסביבה אינם קלים וכוללים טמפרטורות קיצוניות, רוחות חזקות וכיסוי שלג במרבית השנה. אחד המינים האופייניים לאזור הוא השועל הארקטי, הידוע גם כשועל הלבן או שועל השלג. אורכו מגיע למטר ועשרה, והמשקל הממוצע של הזכרים כ- 3.5 ק"ג. השועל הארקטי נוהג לקבור מזון שאותו הוא לא מצליח לסיים, ושומר אותו לימים קשים יותר. מזונו מבוסס על כל סוגי הבשר שהוא יכול למצוא, כולל פגרים של חיות שונות. בימים קשים במיוחד הוא יגדיל לעשות ואף ינסה לטרוף דוב קוטב, אף על פי שמזונם של הדובים מבוסס על השועל הארקטי בעצמו. אולם את מרבית מזונו מבסס שועל זה על הלמינג, ומשפחת שועלים יכולה לאכול עשרות למינגים ביום. הלמינג הוא מכרסם קטן אשר בית גידולו הוא גבול האזור הארקטי והטונדרה. משקלו כ- 110 גרם ואורכו כ-15 ס"מ. המין הרביבורי (ניזון מצמחים בלבד) וניזון בעיקר מעלים, מחוטרים, מנצרים ומעשב. הלמינג פעיל כל החורף ואת מזונו הוא מוצא על ידי חפירה בשלג. במקרה של עודפים הוא בונה 'מזווה' לשעת חירום. אחת האגדות הקשורות ללמינג טוענת שצפיפות אוכלוסין של מין זה גוררת התאבדות המונית על ידי קפיצה מראש צוק אל הים. בכל אגדה יש שמץ של אמת; כאשר המזון מצומצם באזורי המחיה אפשר לראות אלפי פרטים נודדים כדי לחפש בתי גידול נוחים יותר. לעתים בדרכם עליהם לחצות הרים גבוהים, נהרות, מצוקים או פיורדים. ככל הנראה ראייתם הלקויה אינה מאפשרת להם להבדיל בין מצוק גבוה לנמוך, והם מנסים לעבור את המכשול גם אם אין הדבר אפשרי. כך לא מעט מהפרטים מאבדים את חייהם. אז אין מדובר ברצון לשים קץ לחיים אלא בהישרדות.

מבין העופות אפשר למצוא מגוון מינים המנצלים את הטונדרה כבית גידול, גם אם עונתי בלבד. גבתון השלג הוא אחד מהם. אורכו כ-18 ס"מ, ומשקלו כ-30 גרם. הוא נחשב למין הנודד למרחקים קצרים, שכן בחורף חלק מהאוכלוסייה עוזב ונודד לאזורים דרומיים יותר באזור אירופה. מבין הדורסים נציין את לילית השלג, אשר מגיעה לגודל של 150 ס"מ. הלילית דוגרת בטונדרה ובמישורים גבוהים מעל קו היער, וניזונה ממכרסמים ומעופות. יש לה יכולת פלסטית (יכולת התארגנות( בהחלטה על גודל התטולה. בשנים שבהן קיימת צפיפות גדולה של למינגים גודל תטולתה גדול, ולהפך.

הטייגה

גם יערות הנפרסים על פני שטחים נרחבים אפשר למצוא ברוסיה. בטייגה, אזור היערות הגדולים הנושק לטונדרה מדרום, גדלים עצים מחטניים לרוב כדוגמת אורן ואשוח. בצפון הטייגה נמצאים היערות הבתוליים בקומי, המוכרים כאזור עולמי לשימור על ידי אונסקו, ובהם מגוון רחב של בעלי חיים. בטייגה התנאים הסביבתיים קשים פחות, ואליו נודדים לא מעט עופות המשלימים את מחזור רבייתם. אחד מהם הוא קיכלי סיבירי, המגיע לגודל של כ-20 ס"מ, ובדומה למרבית קרוביו הקיכליים הוא בעל מקור המיועד ללכידת תולעים וזחלים מהקרקע. מבין היונקים נוכחותו של אייל הצפון רבה ומגוונת, ולמעשה אפשר למצוא אותו בכל אזורי הטייגה והטונדרה. גם חתול הבר והבונה אינם נרתעים מתנאי הסביבה באזורים אלו ומוצאים את מקומם תוך השלמת מחזורי חיים. מין מיוחד הנמצא בטייגה הוא הגרגרן, השייך למשפחת הסמוריים. ממבט ראשון הוא אינו מרשים, אך אסור לטעות במראהו. למין זה כוח עז (פיצוח עצמות קפואות של אייל), מהירות (עד 60 קמ"ש), עוז (גירוש דובים חומים מאזורו) וג'נרלסיטיות (ניזון ממגוון מקורות מזון) המאפשרים לו להתמודד עם תנאי הסביבה.

דרומית ליערות המחטניים קיימים יערות רחבי עלים המשמשים בית גידול למגוון מינים ובכללם חמוס השלג. חמוס זה נחשב למין הקטן ביותר מקרב סדרת הטורפים היבשתיים ומשקלו עד 40 גרם בלבד. תת המין החי ברוסיה מגיע למשקל של כ–70 גרם, ואחד ממאפייניו הוא זנבו הארוך אשר אורכו מגיע לכמעט שליש מאורך הגוף. בדומה ליונקים אחרים גם למין זה יש 'ארון חורף וארון קיץ' - בחורף פרוותו לבנה ובקיץ חומה. שוני זה מאפשר לו להשתלב בדרך של הסוואה בסביבתו.

ימת באיקל

בית גידול אחר ברוסיה הוא ימת באיקל, אשר נמצאת בדרום סיביר והוכרזה גם היא כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו. שטחה גדול יותר משטח מדינת ישראל: כ-31 אלף קמ"ר, אורכה כ-640 ק"מ ורוחבה כ-80 ק"מ. 20 אחוזים מכמות המים המתוקים בעולם נמצאים בימה זו, אשר נעשתה מוקד משיכה לחוקרי אבולוציה עקב בידודה ארוך השנים. בימת באיקל נמצאים כ-1,100 צמחים ויותר מ-1,550 מיני בעלי חיים. 60 אחוזים מהם אנדמיים. אחד מהם הוא יונק מיוחד הנקרא פוסה בייקלית. מין זה שייך למשפחת כלבי הים ולסוג פוסה בו קיימים חוץ ממנו עוד שני מינים. בניגוד אליהם, הפוסה הבייקלית שוכן באזורי מים מתוקים, והגעתו לאגם קשורה כנראה לתקופה קדומה שבה ימת באיקל הייתה חלק מהאוקיינוס הצפוני. עם ירידת מפלס הים נותקה הימה, והפוסה הבייקלית נשאר בתחומה. משקלם הממוצע של הפרטים כ-70 ק"ג, הם יכולים להגיע לגיל מפולג, וידוע על פרטים בני יותר מ-50 שנה. גם נציגי משפחת הסנאיים נמצאים באזור הימה. אחד הסוגים הנפוצים הוא מרמיטה, אשר מבין המינים השייכים לו יש כמה אנדמיים לאזור כדוגמת מרמיטה שחור הכיפה (תרגום עממי). בית גידולו של המין מגוון מאוד וכולל גם אזורי הרים גבוהים שבהם שוררים תנאים אלפיניים. הפרטים גדולים יחסית ומגיעים לאורך של כ-70 ס"מ ולמשקל של שמונה ק"ג. בדומה למינים רבים מהסוג גם מין זה נכנס להיברנציה (שנת חורף), ואחד המאפיינים שלו הוא שינה משותפת של עד 15 פרטים יחדיו.

נדירים בעולם

מלבד אזורים אלו קיימים אזורים נרחבים נוספים ברוסיה אשר כמה מהם מאכלסים חלק מנציגי משפחת החתוליים הנדירים ביותר בעולם. אחד מהם הוא הנמר הסיבירי, אשר נקרא גם נמר אמור, נמר המזרח הרחוק או Ussuri tiger על שום הנהר אשר באזורו הוא נמצא. תפוצתו בחלק הרוסי המזרחי, באזורים המגיעים לגובה של עד 3,000 מטר מעל פני הים. גובהו כמטר ועשרה, ומשקל הזכרים יכול להגיע ל- 180 ק"ג (גם זכרים מעל 200 ק"ג כבר נמצאו). המין מוגדר על ידי ארגון שמירת הטבע הבינלאומי כמין הנמצא בסכנת הכחדה, ומעריכים שכיום אוכלוסייתו בטבע מונה 35-24 פרטים בלבד. לנמר הסיבירי 'ארון בגדים' ובו בגדי חורף - פרווה צפופה וארוכה אשר מסייעת להתמודדות עם תנאי מזג האוויר הקשים, ובגדי קיץ - פרווה דלילה וקצרה. אורך פרוות הגב לדוגמה מגיע בקיץ ל-17 מ"מ, ובחורף ל-50 מ"מ.

מין אחר הנמצא באזור זה הוא הטיגריס הסיבירי - הגדול מבין נציגי משפחת החתוליים. משקל הזכר יכול להגיע ל-230 ק"ג, אורכו כשלושה מטרים וחצי (זנבו מגיע לאורך של כמטר), וגובהו כמטר ועשרים. המין נמצא בסכנת הכחדה חמורה על פי הגדרות הארגון הבינלאומי לשמירת הטבע. בשנות השלושים של המאה הקודמת דובר על אוכלוסייה של כ-30 פרטים בלבד. למרבה המזל, כיום, לאחר מאמצי שימור רבים, מוערכת האוכלוסייה בסדר גודל של כ-500 פרטים. מדובר בייצוב האוכלוסייה, אולם עדיין, כמו מינים מופלאים אחרים ברוסיה, גם מעל ראשו של הטיגריס הסיבירי מרחפת סכנה.