הכתבה פורסמה בעיתון חי

היא נחשבת כאחת מההשקעות הכלכליות המוצלחות ביותר שנחתמו אי פעם. ב-1867, עלותה היה רק 7.2 מיליון דולר (כחמישה דולר לקמ"ר). ויליאם סיוארד, מזכיר המדינה האמריקני, יזם את תוכנית הרכישה של אלסקה מהאימפריה הרוסית, נחשב כאויב העם ובזבזן כספי מדינה. "זריקת" כסף על רכישת קרקע צפונית לקנדה? הרי זה איוולת מושלמת. רק כעבור שנים, כאשר התגלו מחצבי הזהב, הפחם, הגז והנפט הובנה ראיית הנולד אצל סיוארד שלא לדבר על עת המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית (מלחמה שהחלה בסיום מלחמת העולם השניה בין הגוש המזרחי של מדינות אירופה ותומכיה בעולם בהנהגת ברית המועצות לשעבר לבין גוש המדינות במערב אירופה בהנהגת ארה"ב ותומכיה בעולם. המילה קרה מתייחסת לעובדה שמלחמה ממש לא פרצה בין הגושים) .

כיום אלסקה מייצאת לא רק נפט ומוצריו אלא גם גושי קרחונים (קרח זה דחוס פי שלושה מקרח רגיל כתוצאה מן הלחץ האדיר של השכבות שהיו מעליו). הקרח הנחצב מגוש כזה אינו נמס במהירות וגם פסלונים הנעשים ממנו נמסים לאיטם.

אלסקה היא המדינה הגדולה ביותר בארצות הברית. היא ממוקמת בין קווי הרוחב 51 ל –71 צפון. 65% משטחה הם יערות, פארקים או שמורות טבע. השמורה הגדולה ביותר באלסקה, גדולה בכ-20% משטח מדינת ישראל וכוללת שטח של כ-24,500 קמ"ר. בשטח הנפרס על פני יותר מ-1.7 מיליון קמ"ר (יותר מפי שניים מטקסס (המדינה השניה בגודלה בארה"ב) מתגוררים כ-700,000 תושבים בלבד כאשר מרביתם גרים בעיר הגדולה היחידה אנקורג' והשאר בעיירות קטנות.

לשם השוואה אם מנהטן היתה מאוכלסת בצפיפות של אלסקה היו מתגוררים בה 25 אנשים. לאזורים נרחבים באלסקה ניתן להגיע רק דרך האוויר או דרך הים כיוון שלא קיימת מערכת של כבישים החוצה את המדינה לאורכה ולרוחבה.

בכל מקום בו תשהה תפגוש את איילי הקאריבו, יחד עם קשת רחבה של בעלי חיים אחרים. אלסקה היא מושבם של מגוון עצום של בעלי חיים, מדובי הקוטב ועד לזוחלים, יונקים ימיים רבים ובהם כלבי-ים, לוויתנים, מרמיטות, ועופות נדירים אחרים.

במהלך השנים אימצה אלסקה מגוון יצורים חיים אשר נהיו לסמליה. הציפור הלאומית של אלסקה אשר אומצה בשנת 1955היא שכוי הערבה. השכויים (שני מינים נוספים פרט לשכוי הערבה) שייכים לסדרת התרנגולאים. שכוי הערבה, כמו שאר בני סוגו, חי בבתי גידול יערני בצפון כדור הארץ. כחלק מהתאמתו של המין לאזור מושלג, בעונת החורף, אפילו נוצות התעופה הן בצבע לבן (ברוב המקרים נוצות התעופה אצל עופות הן שחורות). המחסור במלנין (הנותן את הגוון השחור) עושה את הנוצות לחזקות פחות ולכן, מעדיף השכוי לברוח מאויביו ברגל תוך עצירה פתאומית והסתמכות על צבעי הסוואתו במקום לעוף. אם בוא האביב מחליף הזכר את נוצותיו הלבנות והוטה נוצות חומות המיועדות לחיזור. כמעט כל מזונו מגיע מהצומח, אך אם נקלע בדרגו חרק, הוא לא יהסס ויאכל גם אותו. פירוש שמו הלטיני של הסוג שכווי הוא "רגל" וזאת לאור כיסוי הנוצות המכסה את רגלי העופות ומגיע עד לקצה השרשכף.

ב-1962 אומץ דג הסלמון המלכותי להיות הדג הלאומי של המדינה. דגי דגי הסלומון המלכותי הם אותם דגים אשר מוטלים במים מתוקים, נודדים לים הפתוח וחוזרים (או יותר נכון חוזרות) כעבור כמה שנים (בין שנה לחמש שנים) לאותו מקום בו הוטלו, כדי להטיל את דור ההמשך. כמה ימים לאחר ההטלה (בין ארבע ל-25 ימים) נמשכים חייה של הנקבה. תקופה זו עוברת תוך כדי שמירה על הביצים בעוד הזכר מחפש אפשריות נוספות להזדווג. לא היה רחוק היום בו תושבי אלסקה היו מסוגלים להכריז על הסלמון כדג הלאומי רק על פי תמונות. כמה שנים לפני שאומץ כדג הלאומי, כמעט והוכחד מין זה על ידי יתר דייג בחופי אלסקה. רק חוקים מיוחדים אשר הגבילו את הדיג ודאגו להגדלת אוכלוסיית ההורים מנעו את הכחדתו באלסקה.

בשנת 1983 נהיה לוויתן קשות ראש לחיה הימית הלאומית של אלסקה. אורכו יכול להגיע ל-20 מטרים ומשקלו "רק" 140 טונות. למעשה לווייתן זה שני בגודלו רק ללווייתן הכחול. בניגוד לשאר הלווייתנים מין זה אינו נודד ומבלה את כל חייו במים הקרים הצפוניים. אמנם בני אלסקה בחרו בלווייתן קשות ראש לחיה הימית הלאומית, אך בקרבתם מסתובב "מלך הזמר הימי". לווייתן גדול הסנפיר, החי באלסקה ונודד לאזורים מרוחקים בהוואי וברמודה, ידוע כיום היצור החי לו מגוון הקולות והצלילים הרחב ביותר הידוע בטבע.

בשנת 1995 הוכרזה השפירית כחרק הלאומי של אלסקה. ובשנת 1998 נבחר האייל הקורא לסמלה של המדינה. האייל הקורא המכונה גם "אייל אמריקני" או "מוס" (פירוש השם מאינדיאנית אוכל הענפים על שום מזונו בעונת החורף), נפוץ באזורים הצפוניים של הממלכה ההולוארקטים (ארצות הברית, קנדה, אלסקה, סקנדינוויה ורוסיה). בית גידולו המועדף הוא יערות. לזכר קרניים גרמיות הבנויות מעצם. כל שנה, בעונת החיזור, מגדל מחדש הזכר את קרניו (בדומה ליחמור ובשונה מהיעל והצבי) אשר נושרות בסיום עונת החיזור. ככל שהוא מתבגר גדלות הקרניים יותר ויותר. נצפו זכרים עם קרניים ברוחב של שני מטרים ויותר ובמשקל של עשרות ק"מ. משקל הולדות מגיע ל-15 ק"ג ובעת בגרות יכולים הזכרים להגיע למשקל של כ-550 ק"ג והנקבות למשקל ל-400 ק"ג. האיילים נחשבים לבעלי חיים מהירים ויכולים להגיע למהירות של 55 קמ"ש. אחת הבעיות הקשות עם האיילים, דומה לבעיה שלנו עם הגמלים – תאונות דרכים. בתאונות אלו בדרך כלל שני הצדדים נפגעים. על פי הערכות בין שנת 2000 לשנת 2008 נפגעו כ-13,000 איילים בתאונות דרכים רק בסקנדינוויה. הממשלות הוציאו 80 מיליון קרונות שבדיות (כ-11 מיליון דולר) כדי לצמצם את המפגשים הלא רצויים בין האיילים לרכבים. חלק מהפעולות כללו ניקוי שולי הכביש מעשבייה, צירת תחנות האכלה רחוקות מהכביש וכדומה.

מלבד סמליה הייחודיים של אלסקה, גם את סמל ארה"ב ניתן לראות בחבל ארץ צפוני זה, הלוא הוא עיטם לבן ראש. תרגום שמו האנגלי כעיט הקרח מוטעה וזאת עקב הימצאותם של נוצות על ראשו. פירוש שמו המדעי טוב יותר ולמעשה מגדיר אותו בצורה הטובה ביותר – עיט ים. עיטם לבן ראש מתמחה בצייד דגים מתוך המים. העיטמים צוללים לכיוון המים ושולם את הדגים בעזרת טופריהם המחודדות, לאחר לכידת הטרף, חוזרים וממריאים הפרטים לשמיים. ברוב המקרים אין מרטיב העיטם את נוצותיו ורק הטופרים הם אלו אשר נרטבים. משקלה של הנקבה יכול להגיע לכשישה ק"ג והזכר קל ממנה. יש הטוענים, שעיטמים הגדולים ביותר נראים באלסקה.

יונק נוסף אותו ניתן לראות על אדמת אלסקה הוא דוב שחור אמריקני. בטבע יכולים הדובים להגיע עד לגיל של 25 שנים, אך מפגשים בלתי רצויים על האדם מורידים את ממוצע חייו בטבע לעשר שנים בלבד. הדוב אינו נפוץ רק באלסקה וכמעט בכל רחבי ארצות הברית ניתן למצוא את המין. למרות שמשקל הגורים הנולדים נע בין 250 גרם ל-450 גרם, פרט בוגר יכול להגיע למשקל של עד 300 ק"ג אצל הזכרים ועד כ-200 ק"ג אצל הנקבות. לדובים (וכפי שמסופר באגדות...) חוש ריח מפותח מאוד המתאים לסביבת חייהם המיוערת. כמו מינים רבים אחרים, גם אצל הדוב השחור קיימת ירידה בגודל האוכלוסייה וכיום מדובר על אוכלוסייה בסדר גודל של 600,000 פרטים. הירידה בגודל האוכלוסייה של הדובים החומים נובעת בעיקר מצייד לא חוקי שנועד לספק אמנות טפלות הטוענות שלכיס המרה וכפות רגליים של דובים יש סגולות רפואיות. לא רק הדובים השחורים נפגעים מאמונות טפלות אלו, אלה גם דובי גריזלי ודובי קוטב סובלים מבעיות דומות וגם הם ניצודים.דובי הקוטב, להם אלסקה משמשת כבית, נחשבים כטורפים היבשתיים הגדולים ביותר. משקלם של הזכרים יכול להגיע ללמעלה מחצי טון. לדובי הקוטב התאמה לסביבות חיים רבות וניתן להגדירם כטורפים יבשתיים אשר התאימו את עצמו גם לסביבת חיים של ים וקרח. למרות שצבעם נראה לבן, בפועל פרוותם, החלולה, שקופה למחצה. שקיפות זו, הנראת לנו כלבן, משמשת לדובים הסוואה בסביבתם השלג בו הם פעילים. לדובים רקמת שומן עבה מאוד המשמשת כגנה מפני הקור במקביל לפרוותם. זנב קטן ואוזניים קטנות מסייעים לדובים לצמצם את איבוד החום לסביבה. דובי הגריזלי הם אחד מתתי המין של הדוב החום. מבין תתי המין הוא אחד הגדולים והמפורסמים. דובי הגריזלי ניזונים בעיקר מבשר ומסוגלים לצוד בקר ודגים, אך גם מזון צמחי אינו נעלם מפיהם. תרגום שמו היה צריך להוביל לדוב האפור – Grizzled – בצבע אפור. בדומה לשאר הדובים, חוש הראייה שלהם מוגבל אך חוש השמיעה וחוש הריח מאוד מפותח.

מגוון טורפים ימיים ניתן לראות באלסקה. אחד מהם הוא אריה הים. אריות הים מסוגלים לנוע במהירות באמצעות ארבעת סנפיריהם ולכן הם מטפסים בקלות רבה על סלעים. טורף ימי אחר הנמצא באזור אלסקה וידוע גם מישראל, למרות שאוכלוסייתו התמעטה בצורה דרסטית בארצנו, הוא הלוטרה, או מה שכונה בעבר כלב הנהר, ממשפחת הסמוריים. עיקר מזונה של הלוטרה הוא דגים ולעיתים רחוקות היא ניזונה גם מבעלי חיים אחרים. ללוטרה התאמה כמעט מושלמת לבתי גידול לחים. גופה מאורך וגלילי. עינייה ואפה ממוקמים בצורה כזו שכאשר הלוטרה במים הם נמצאים במחוץ למים ובכך מאפשרים לה להמשיך לראות ולנשום ללא בעיות. התאמה זו אינה ייחודית ללוטרה ולמגוון רחב של מינים החיים בבתי גידול לחים, כדוגמת, צפרדעים, היפופוטמים ותנינים, מבנה גולגולת דומה. האם זה צריך להיות רשום כך: התאמה זו אינה ייחודית ללוטרה אלא גם למגוון רחב של מינים החיים בבתי גידול לחים, כדוגמת, צפרדעים, היפופוטמים ותנינים, להם מבנה גולגולת דומה כן, מקובל כדי למנוע חדירת מים לאוזניים, נאטמות אלו בשעת הכניסה למים על ידי מכסים מיוחדים. התאמה נוספת של הלוטרה לבית גידולה הוא משיכת פרוותה החיצונית בצורה תדירה בשכבה של שומן הגורם הן לבידוד ולמניעת חדירת מים והן ליצירת מבנה אקווה דינמי המקל על השחיה.

חייהם של היצורים החיים באלסקה לא קל. מלבד תנאי מזג האוויר הקשים השוררים במדינה, לחץ בלתי רגיל של האדם הלבן, בעיקר כתוצאה מציד, זיהום מקורות מים, פיתוח וקיטוע של בתי גידול גרם לדחיקה של מגוון רחב של מינים. אחת הדוגמאות לפגיעה במגוון המינים היא צייד הלווייתנים. חופי אלסקה הפכו בשנות העשרים של המאה הקודמת לאתר מועדף (בדומה לחופי סקנדינוויה ויפן) לצד לווייתנים. אלפי לווייתנים מצאו את מותם עקב צייד בלתי מרוסן זה אשר גרם לדלדול האוכלוסייה. הצלה חלקית, הגיעה בשנת 1986, עת נחתמה אמנה בינלאומית הקוראת לאסור את צייד הלווייתנים בעולם (אמנם נתנו גם התרים חורגים, לדוגמה ליפן) אך היקף התופעה הצטמצם.

יש לזכור שהקרקע באלסקה מחולקת בין הילידים הממשל באלסקה והממשל הפדראלי בוושינגטון. המכנה המשותף לשלושת גופים אלו (ילידים, ממשל מקומי וממשל פדארלי) קטן ביותר אם בכלל. כל אחד מושך לכיוונו ומעוניין להשיג את הישגיו. הבעיה מחריפה, עקב עושרה המחצבי של אלסקה. מצד אחד קיים הרצון לפיתוח כלכלי מבוסס תעשיה, נפט ומחצבים ומצד שני, קיים הרצון לשמור על "ארץ בראשית". לכן, גם ארץ בראשית זו נתונה כיום לסכנות הנובעות מפיתוח מואץ וכלכלה בלתי מרוסנת ובלתי מתחשבת.